מזוזה מתי נבדקת ומי חייב בה - טור יורה דעה סימן רצ״א

מזוזת יחיד נבדקת פעמים בז' שנים ושל רבים פעמים ביובל ברייתא פ"ק דיומא [דף יא:] ופי' רש"י של רבים פעמים ביובל דכל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטריח יהא כל אחד אומר יעשו חבירי:

השוכר בית מחבירו חייב השוכר לקבוע בו מזוזה ברייתא במציעא סוף פרק השואל [קב:]:

ומ"ש ולתקן מקום קביעות השם בעיא דאיפשיטא: וכתב ה"ר מנוח ומסתברא שאפילו השכירו בחזקת שיש לו מזוזה ואין לו לא הוי מקח טעות כדאמרינן בריש פסחים [ד:] ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה:

ומ"ש ולא יטלנה בידו כשיוצא ואם שכרו מנכרי נוטלה כשיוצא ברייתא במציעא ס"פ השואל וכתבו התוספות לא יטלנה ויצא אף על גב דאמר שמואל דמטילין מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית וכתב ה"ר מנוח על הא דלא יטלנה בידו ויצא שאם הראשון מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו אבל אין מוציאין ואהא דאמרינן דאם שכרו מנכרי נוטלה כשיוצא כתב ה"ר מנוח דה"ה אם היתה של ישראל והשכירה לנכרי דנוטלה בידו כשיוצא ופשוט הוא :

הכל חייבים במזוזה וכו' ומחנכים את הקטנים וכו' משנה בפרק מי שמתו (ברכות דף כא):

מזוזת יחיד וכו' ברייתא פ"ק דיומא (דף י"א) ופי' רש"י נבדקה שמא נרקבה או נגנבה: ושל רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטרח יהא כל אחד אומר יעשו חבירי ונראה דאפי' בית שיש בו הרבה בעלי בתים ועושין ביחד מזוזה אחת בפתח הסמוך לר"ה נקראת של יחיד דאין נקרא של רבים אלא דשערי חצירות ומדינות ועיירות והכי משמע מפירש"י: השוכר בית מחבירו וכו' במציעא ס"פ השואל הבאתיו בסימן רפ"ט:

ולא יטלנה וכו' שם בברייתא מביא מעשה ע"ז באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו וב' בניו וכתבו התוספות לשם הא דאסור במזוזה טפי מציצית דמטילין מבגד לבגד שאני מזוזה לפי שע"י שיטלנה ויצא המזיקין באין לבית וכאילו מזיק אותן שידורו בבית ולפי זה חייב הבא לדור בביתו אחריו לשלם לראשון דמי המזוזה שהניח בביתו וכ"כ הר"ר מנוח ומביאו ב"י:

וכ"ה בהגהת מרדכי פ' במה מדליקין דאין נוטלים מזוזה מבית לבית:

כתב במהרי"ל נשאל ממנו אם רשאים ליתן מזוזה לשר אחד שבקש מאד לקבוע על הפתח מבצר ונדר להטיב בעבור זה לכל היהודים כל ימיו ואם ימאנו ח"ו תיפוק ממנו חורבה ואסרם מהרי"ל ונ"ל דאם יש לחוש לאיבה מנכרי שרי דהרי ודאי התירו כמה דברים משום איבה:

ושל רבים פעמים ביובל דכל דבר שהוא של רבים אין לטרוח עליהם שאם. יטריח יאמר כל אחד יעשה חבירו רש"י:

השוכר בית מחבירו חייב השוכר לקבוע בו מזוזה אפי' שכרו ע"מ שיהא בו מזוזה משום דניחא ליה לאיניש דעביד מצוה בין בגופא בין בממוניה ר"מ ואע"ג שחוזר מהשכירות מחמת זה ואומר בהדיא שאינו ירצה לעשות המצוה מ"מ אמרינן בודאי שחוזר מטעם אחר אלא שתולה הטעם מכח המזוזה וכמ"ש בהלכות פסח סימן תל"ז.

ולא יטלנה בידו (כתבו התוס' אע"ג דאמר שמואל דמטילין ציצית מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי כו' עכ"ה) כשיצא לפי שהמזיקין באין לבית שאין לו מזוזה וכשניטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית ואם מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו (אבל אין מוציאין) רבי' מנוח וכ"כ לק מן בסימן שי"ד:

ואם שכרו מעכו"ם כו' וה"ה אם משכירו לעכו"ם:

ואפילו נשים כו' דמצות עשה שאין הזמן גרמא הוא: