הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

דיני דרסה וחלדה הגרמה ועיקור - טור יורה דעה סימן כ״ד

דיני דרסה וחלדה הגרמה ועיקור. טור יורה דעה סימן כ״ד, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.

יורה דעה · סימן כ״ד
דרסה כיצד השוחט צריך שיוליך ויביא ואם לא עשה כן אלא התיז הסימנים בבת אחת כמו שחותך הצנון פסולה היה שוחט בהולכה או בהובאה לבד אם יש בסכין כמלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר כשרה שאז אפשר לו לשחוט בלא דרסה על ידי הולכה או הובאה לבד ואם הוליך והביא אפילו שחט באיזמל כל שהוא כשר כתב אדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב דאין אדם יכול ליזהר בזה דפעמים הסכין חד וחריף וחותך רוב הסימנים קודם שיוליך או יביא כשיעור הזה אלא לא אמרו חכמים שיעור זה אלא דקים להו שאז יכול לשחוט בריוח בלא דרסה והשחיטה כשרה בהולכה או בהובאה כשיש בסכין מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר לא באיזמל כל שהוא והוליך והביא ואף אם שחט הרוב קודם שהוליך כל אורך הצואר (ב"ה צ"ל הסכין) ובלבד שלא יתפוש הסכין במזיד במקום אחד וישחוט בדרסה קודם שישחוט הרוב ע"כ. שוחט אדם שני ראשים כאחד ובלבד שיהא הסכין כדי ג' ראשים לא היה בו אלא כדי שנים הביא ולא הוליך החיצונה כשרה והפנימית פסולה הוליך ולא הביא הפנימית כשרה והחיצונה פסולה ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו זה למעלה לצד הראש וזה למטה מצד החזה שאוחזין אותו באלכסון ולא חיישינן שמא ידרוס זה על זה: חלדה כיצד שמכניס הסכין בין סימן לסימן ל"ש שחט התחתון כהלכתו ממעלה למטה וחזר והוציאו ושחט העליון ל"ש שחט העליון ממטה למעלה שלא כהלכתו והוציאו ושחט התחתון החליד הסכין תחת העור או תחת צמר מסובך בצואר הבהמה או תחת מטלית הקשור בצוארה או שהמטלית מהודק בה בשעוה ושחט שחיטתו פסולה אבל אם המטלית פרוש על צוארה ושחט תחתיו שחיטתו כשרה והרמב"ם פסל גם בזה ולא נהירא כתב בסה"מ צריך ליזהר כשאדם שוחט וחס על העור שלא יעשה בו קרע גדול ושוחט (ס"א ישחט) בראש הסכין ומתכסה מהעור אמנם אם שוחט באמצע הסכין אין לחוש אם ראשו מתכסה בעור כיון שהסכין במקום ששוחט בו כנגד הסימנין אינו מכוסה וה"ר אליעזר ממיץ היה מחמיר גם בזה והחליד במיעוט הסימנים מיבעיא ולא איפשיטא ולחומרא וגם בזה פרש"י במיעוט בתרא ולאחר ששחט הרוב החליד תחת המיעוט ושחטו ממטה למעלה והרמב"ם פירש במיעוט קמא שהחליד תחת מיעוט הראשון ושחטו ממטה למעלה ואח"כ גמר השחיטה כדרכה וכן אם שחט רוב סימן אחד בבהמה והחליד הסכין תחת מיעוט הנשאר ושחט סימן השני אבל החליד במיעוט בתרא כשרה וא"א ז"ל כתב כרש"י: הגרמה כיצד ששחט שלא במקום שחיטה וכבר כתבתי לעיל מקום השחיטה בקנה משפוי כובע ולמטה ואם שחט למעלה ממקום שחיטה או שהתחיל לשחוט במקום שחיטה ושחט מעט והטה הסכין חוץ למקום שחיטה וגמרה שם שחיטתו פסולה אבל אם שחט הרוב במקומה והטה כלפי מעלה וגמרה שם כשרה אפילו למי שפוסל שהייה וחלדה במיעוט בתרא ודוקא ששחט רוב חלל הקנה אבל ברוב הטבעת לא סגי לפי שאינן מקיפות את כל הקנה ואע"פ ששחט רובן עדיין לא שחט רוב הקנה חוץ מטבעת העליונה שהיא מקפת כל הקנה ורש"י פוסל גם בזה שכתב בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש בין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ואפילו שחט שני שלישים והגרים שליש הכל פסול וא"א הרא"ש ז"ל לא פסק כמותו במה שפוסל שחט שני שלישים והגרים שליש ובענין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש או איפכא יש אוסרין הכל ואפי' הגרים שליש ושחט שני שלישים והרמב"ם הכשיר הכל חוץ מהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש או הגרים שליש ושחט שני שלישים כשירה ולזה היה נוטה דעת א"א ז"ל וכל זה בקנה אבל בושט אפילו אם שחט בו כל שהוא חוץ למקום שחיטה קודם גמר הכשר השחיטה פסולה אע"פ שגמר כל השחיטה (ס"א בהכשר) לפי שנקובתו במשהו: עיקור פירש רש"י ששחט בסכין פגומה ונעקרו הסימנין ובה"ג כתב שנעקר הסימן או נשמט ממקומו ואח"כ שחטו ואפילו בעוף אם נשמט סימן אחד ושחט השני פסול או שנעקר בתוך השחיטה קודם שנגמרה אבל אם נעקר לאחר ששחט רובו כשרה ודוקא שנעקר כל הסימן או רובו מן הלחי אז אין מועיל השחיטה אבל אם נשאר בו רובו מחובר בלחי כשרה והא דפסול בנעקר דוקא כשנעקר בכח מכאן ומכאן שמיעוט הנשאר אינו במקום אחד הילכך אינו חשוב חיבור אבל אם נשאר המיעוט מחובר במקום אחד שרי שחט סימן אחד בעוף ואח"כ נשמט השני כשר נשמט אחד ואח"כ שחט השני פסולה שחט אחד ונמצא השני שמוט ואינו יודע אם נשמט קודם השחיטה אם לאו פסולה ואם נמצא השחוט שמוט כתב הרמב"ם אם לא תפס בסימנים כשרה שאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ובודאי אחר שחיטה נשמט ואם תפס בסימנים הרי זו ספק נבילה ולא הזכיר שום בדיקה וי"א שאפילו אם תפס בסימנים מותר ע"י בדיקה שבודקו אם נעשה קודם השחיטה אם לאו כיצד יעשה יביא בהמה אחרת וישחוט הסימן ואח"כ יעקרנה ממקומו אם שתי השחיטות שוות כשרה שכשם שזו נשחטה קודם כך הראשונה נשחטה קודם ואם השניה מאדמת יותר פסולה שזהו סימן שהראשונה נשמטה קודם שחיטה וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלא מהניא בדיקה אלא כשלא תפש אבל תפש לא מהניא בדיקה ופסולה. השוחט תרנגול צריך ליזהר שידדק רגלו בקרקע או יגביהנה שלא ינעוץ רגלו בקרקע כדי שלא יעקור הסימנין:

בית יוסף · יורה דעה סימן כ״ד

נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

ב״ח · יורה דעה סימן כ״ד

נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

דרכי משה · יורה דעה סימן כ״ד

א׳
במרדכי פרק השוחט כתב וז"ל מה שפירש"י שלא יחתוך כל המפרקת לשנים לא נראה דכיון ששחט הסימנים אפי' שוחט אח"כ המפרקת מאי איכפת לן מיהו בתוספתא תניא חיה שוחט וחתך כל הראש בבת אחת אם נתכוין לכך שחיטתו פסולה אם לאו שחיטתו כשירה ואמר לנו הר"מ שמעשה היה שאחד שחט כל הראש ואסר ראבי"ה ול"נ לר"מ כו' וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהלכות שחיטה שהוא כשר וכ"כ ב"י בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן ובעל העיטור דכשר אמנם מהרי"ו כתב בהלכות שחיטה לאסור דזה נקרא נמי דרסה בפרש"י בגמרא פ"ק דחולין (ט.) וכן משמע בת"ה סימן קפ"ז דאע"ג דמדינא נראה דכשר נוהגין להטריף וכן הוא באגור ז"ל ובאשכנז נוהגין לאסור אם שחט רוב המפרקת ויש להחמיר כרש"י אבל רוב הפוסקים מתירין עכ"ל:
ב׳
וכ"כ בתא"ו נט"ו ח"ב א"ה שאין לחלק בין בהמה לעוף וע"ל סימן ח' וראיתי בשחיטת ישינים בזה בגימטריא י"ד אצבעות של אורך הסכין והוא בתו' דחולין ובשחיטת מהרי"ו פסק דבהמה אפי' אם הוליך והביא בעינן שיהא אורך הסכין כמלא צוואר וחוץ לצוואר משהו אבל אם הביא ולא הוליך או איפכא בעינן שיהא אורך הסכין כמלא ב' צווארים עם העור והמפרקת ובעוף אם הוליך והביא לא צריך אלא סכין משהו ואם הוליך ולא הביא או איפכא בעינן כב' צווארין ע"כ. וכתב עוד זו דרסה פסולה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט עכ"ל:
ג׳
ושמעתי משוחטים שנזהרים שלא להניח האצבע על הסכין בשעה ששוחט כדי להחזיקו שלא יבוא לידי דרסה אלא צריך שיאחז הסכין בקתא ולא יניח האצבע על הסכין:
ד׳
ובהר"ן פ' השוחט דף תר"פ ע"ב דה"ה לד' או ה' בהמות די אם צוואר אחד יוצא חוץ לצווארין:
ה׳
בתא"ו נט"ו א"ח ח"ב ואם שחט ב' בהמות ואין הסכין ג' צווארין נכון להחמיר לפסול שתיהן אע"ג שאין כן סברת הרא"ש עכ"ל:
ו׳
וכתב מהרי"ו וחלדה פסולה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בושט עכ"ל:
ז׳
אמנם מהרי"ו פסק דאפי' במיעוט בתרא פסול וכדעת רש"י בסמוך:
ח׳
ואנן לא נוהגין כן אלא כדברי מהרי"ו:
ט׳
ועי' לעיל בסי"ב כיצד נוהגין בשחיטות מהרי"ו כל הגרמה פסולה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בושט עכ"ל:
י׳
ובתשובת הרשב"א סימן שס"ו דאפי' למ"ד דשהייה וחלדה פסולה אפי' במיעוט בתרא מ"מ מודה בהגרמה ועיקור לפי הגמרא אמנם מהרי"ו כתב דבין עיקור לדברי בה"ג בין לדברי רש"י פסול בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בושט עכ"ל:
י״א
פי' ששחט בב' מקומות ע"י גלגול ולכך נפרד וכשר ומצאתי הגהת בשם מהרא"ק וז"ל אני שאלתי פי מהר"י מולין זצ"ל סג"ל על טבעות הנמצאים בדורות פעמים רובן ופעמים מקצתן אחר השחיטה ממקום חיבורן בגרגרת והשיב לי דעיקור גמור הוא בשעת שחיטה ואפי' את"ל שנעקר אחר שנשחטה רוב הגרגרת פסק הטבעת ממחברתו וכבר היתה אותה המקצת שחוטה אפ"ה הוי עיקר ופסול מידי דהוי אניקב הושט במקום ששחט כבר דטריפה וה"ה לזה וכ"ש אם נעקר בהתחלת שחיטה עכ"ל. הגהת בשחיטות ישנים ושאלתי אח"כ זקן מומחה בשחיטה איך נוהגין בזה וא"ל שנוהגין להטריף ושמעתי מפי מהר"י כ"ץ גיסי שכן נהג הרב הר"ר משה יפה להורות ולהטריפה וכן אני נוהג:
נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

פרישה · יורה דעה סימן כ״ד

א׳
כתב א"א הרא"ש ז"ל לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב כל' רבינו בשם הרא"ש כן הוא בעינו בפסקיו ד' קנ"ד ע"ש וצ"ע דל' קודם אינו מדויק דמהיכא תיתי לן שיוליך כל הסכין קודם שישחוט הרוב די לנו בזה שיוליך כל הסכין וישחוט הרוב. ואפשר ליישב דהכי קאמר לא שיצטרך להוליך כל הסכין קודם לצורך שחיטת הרוב ר"ל שמילת קודם על הליכת הסכין ומ"ש שישחוט הרוב ה"ל כאילו אמר לשחיטת הרוב אלא שיש לדקדק עוד במ"ש אחר זה מיד וזה לשונו "ואף אם שחט הרוב קודם שהוליך הסכין כל אורך "הצואר גם כאן ל' הרא"ש אינו מדויק דהוה ליה למימר קודם שהוליך "כל הסכין או הל"ל כל אורך הסכין במקום כל אורך הצואר. ונראה ליישב קושיא ראשונה בקושיא אחרונה דלומר דודאי מ"ש הרא"ש קודם שהוליך הסכין כל אורך הצואר בדיוק קאמר והיא ע"ד שכתב רבינו אחר זה בשחט שני ראשים כאחד כו' וכאשר פירשו הב"י שם והוא דשיעור אורך שני צוארים דסכין היינו שמניחין הסכין על צואר הבהמה וברוצה לשחוט בהולכה מניח מלא צואר דצד החוד על הבהמה ומוליך הסכין שעל הבהמה עם מלא צואר שכנגד הקתא על הסימנים ובזה יושחטו הסימנים ובהובאה הוא איפכא וה"א דנצטרך שלא יהיו הסימנים נחתכין רובן עד שיעבור מע"ג הצואר כל אורך הסכין קמ"ל הרא"ש דאף אם שחט הרוב קודם שהוליך כל הסכין כל אורך הצואר אלא חצי הסכין לצד חוץ עבר כל אורך הצואר והחצי שלצד הקתא עדיין מונח על צואר הבהמה סגי בהכי וז"ש נמי בראשונה לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב דבאם שנצטרך שיעבור כל אורך הסכין על כל הצואר אזי הוה בעינן שיעבור כל ארכו מהצואר קודם שנשחט הרוב קא משמע לן דסגי אף שמונח החצי ע"ג הצואר. והיותר נראה משום דא"א לצמצם שיכלה הסכין בשחיטת הרוב אלא מעט קודם לכן או אחר כך ואם היה הדין נותן דבעינן שלא יהיו רוב הסימנים נשחטים. אלא כשיעבור עליהן כל הסכין הוה בעינן שיעבור כל הסכין קודם שחיטת רובן ואחר כך יגמור השחיטה בהולכה אחרת וק"ל:
ב׳
ובלבד שלא יתפוס הסכין כו' קודם שישחוט הרוב וא"ת מאי איריא קודם שישחוט הרוב הלא גם אחר שישחוט הרוב אסור לדרוס מיעוט הנשאר כמו בשהייה וחלדה ונראה לי דאדלעיל מיניה קאי דקאמר שתקנו שיהא אורך הסכין כשיעור שני צוארים שבו יוכל לשחוט רוב הסימנים ברווחא ומיירי שאינו שוחט אלא הרוב על זה מסיק וקאמר לא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב רק שישחוט אותו הרוב כדינו וה"ה במיעוט הנשאר ג"כ אלא לא איירי כאן ברוצה לשחוט יותר מהרוב וק"ל:
ג׳
הביא ולא הוליך החיצונה כשרה הטעם דעליה עבר בשחיטה כל אורך הסכין דהיינו שני צוארים דמן הקצה שאצל הקתא התחיל לשחוט ומעביר עליה כל הסכין עד ראשו אבל על הפנימית לא עבר רק חצי הסכין שאצל הקתא ופוסק כשמגיע ראש הסכין לחיצונה וה"ה דאם לא פסק והביא גם על הפנימית כל אורך הסכין שהוא כשרה אלא אורחא דמילתא נקט (ויש להקשות לפי דברי ב"י הלא כבר כתב הרא"ש דא"צ להאריך כדי אורך כל הסכין וא"כ גם כאן הו"ל להכשיר להשניה מאחר שהיה בידו להעביר עליו כל הסכין. ולדברי רנ"ש א"ש דחשיב לאותו בהמה שאנו פוסלין אותה כמו קתא של סכין ודו"ק עכ"ה) וכן איפכא הוליך ולא הביא שאז על הפנימי עבר כל אורך הסכין שהתחיל מראש הסכין ופוסק אצל הקתא הלכך הפנימית כשרה אבל על החיצונה לא עבר אלא חצי הסכין מראשו ועד חציו הלכך פסולה ב"י. ופשט זה הוא דחוק דמאן יימר דאורחא דמילתא שאין מוליך כל אורך ושמעתי בשם רנ"ש שפירש שפנימית קאי אאשפה או אדופן וכותל של בית שהוא שוחט בצידו וחיצונה ר"ל אותה שהיא סמוכה אליו והשוחט כשהוא שוחט מניח אורך הסכין על רוחב הצואר של בהמה הלכך בשוחט שני בהמות והביא ולא הוליך אז עבר כל הסכין על אותה בהמה שהיא אצלו הנקראת החיצונה וכשרה ואם הוליך ולא הביא אז עבר כל הסכין על אותה שסמוכה לדופן הבית וכשרה והיינו הפנימית: חלדה בלשון אשכנז "פר "בארגין חולדה נקראת ע"ש שמטמנת עצמה בארץ רנ"ש וחלדה איסורו הלכה למשה מסיני גם יש לה אסמכתא משום שנאמר חץ שחט לשונם מה חץ במשיכה אף שחיטה צריך להיות במשיכה. וכל שהסכין מכוסה תחת העור או צמר או מטלית דשחיטה אינה גלויה אסרינן מטעם חלדה: אבל אם המטלית פרוש כו' והרמב"ם פוסל גם בזה. טעמו דבגמרא אבעיי' פרוש על הצואר מטלית מאי ולא אפשיטא ולחומרא ורבינו מפרש האבעיא במהודק בשעוה והרמב"ם מפרשה אף בלא מהודק וכתב ב"י שיש לחוש לדבריו לכתחילה: כתב בס"ה צריך ליזהר כשאדם שוחט כו' ושוחט בראש הסכין ומתכסה מהעור הלשון אינו מדוקדק שאמר ושוחט ומתכסה משמע שכך רגילין לעשות ששוחטין ואף על פי שהיא ודאי מתכסה ומאי אמר צריך ליזהר במאי יהא נזהר. ונראה דכשהוא שוחט בראש הסכין עצמו ר"ל בשליש ראשונה של סכין לצד החודה רוב פעמים הוא מתכסה לגמרי ואסור משום חלדה לכך אמר דצריך ליזהר הנוהגין לשחוט בראש הסכין שיכוונו שבמקום הסכין ששוחטין בו יהא מגולה וזה מותר אף שבראשו ועוקצו של סכין הוא מכוסה וכזה נוהגין לעשות אלא שצריכין ליזהר שלא יבא מכשול לידי בקלות כיון שגם מקום השחיטה הוא בחלק ראש הסכין אבל כששוחט באמצע הסכין א"צ ליזהר דודאי מקום השחיטה מגולה:
ד׳
והר"ר אליעזר ממיץ החמיר גם בזה וכן הלכה לכתחילה ב"י:
ה׳
פירש רש"י במיעוט בתרא דלאחר ששחט הרוב היינו רוב שניהם:
ו׳
והרמב"ם פי' במיעוט קמא כו' ושחטו ממטה למעלה אע"פ שהרמב"ם סובר אפי' תחת מטלית שחיטתו פסולה וכ"ש דין זה. היינו כשהחליד תחת מטלית ושוחט מלמעלה למטה דאז אין השחיטה מגולה אבל כאן שחתך זה המיעוט מלמטה למעלה ואח"כ שוחט כדרכו וה"א זה המיעוט שחתך מלמטה למעלה נחשב לאין הואיל ושחט השאר שחיטה ראויה קמ"ל ועיין בב"י:
ז׳
וכן אם שחט כו' והחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט סימן השני פי' שלא חתך במיעוט הנשאר מסימן ראשון אלא שחט סימן השני לחוד אבל אם שחט מיעוט הנשאר ממטה למעלה ואח"כ שחט סימן השני ס"ל דשחיטתו כשרה דמה ששחט המיעוט הנשאר ממטה למעלה בזה לא נפסלה השחיטה הואיל ורוב הסימן נשחט כראוי וגם הסימן השני נשחט כראוי אלא דמיירי שהחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט מלמעלה למטה הסימן השני נמצא ששוחטו בחלדה שאין הסכין מגולה וה"א הואיל ורוב סימן הראשון נשחט הוי כאילו גם זה המיעוט נשחט הוא ולא דמי להחליד תחת העור דשם לא התחיל בו שום חיתוך למימר עליו כחתוך דמי קמ"ל דלא ועד"ר:
ח׳
וא"א הרא"ש ז"ל כתב כרש"י כתב ב"י דלא פסק הלכה כרש"י מכח דינא אלא מכח חומרא בעלמא דיש לנו להחמיר כמותו במקום שנהגו כרש"י כמו באשכנז ובצרפת ולא לפרוץ גדרם ולכך כתב רבי' דכתב כרש"י ולא כ' דהסכים לפירש"י ועוד דבהדיא כתב הרא"ש דפי' הנכון הוא פי' רבי אושעיא שמפרש האבעיא לאחר ששחט רובו של סימן א' בבהמה החליד הסכין תחת מיעוט הנשאר ושחט הסימן השני ע"ש וכן לעיל בשהייה סבר כרבי אושעיא אלא שהחמיר כרש"י: הגרמה פ"ק דחולין פי' רש"י ל' הגרמה שמכריע ידו לצאת חוץ ממקום הכשר שחיטה כמו היה שוקל לו עין בעין נותן לו את גירומיו: ואם שחט למעלה ממקום שחיטה כו' דקדק רבינו לומר בקנה למעלה דדוקא למעלה שייך דין זה דאם הגרים במיעוט כשר אבל בקנה למטה דינו כושט שנקובתו במשהו וכתב רבינו בסמוך דאין בושט דין הגרמה וכן כתב ב"י ע"ש: אבל אם שחט הרוב וכו' והטה כלפי מעלה וגמרה שם כשרה הטעם כיון דלא במקום שחיטה הוא הוה כאילו חתך ברגל אחר שחיטה וכן כתב הרא"ש ז"ל: אפילו למי שפוסל שהייה כו' פי' היינו ריב"ם שפוסל שהייה וחלדה במיעוט בתרא ומכשיר כאן מטעם שכתבתי אבל רש"י פוסל גם בכאן במיעוט בתרא כמש"ר בסמוך ואפשר לומר שגם רש"י סובר חילוק זה דבמקום שחיטה שאני אלא שמספקא ליה דלמא הלכה כרבנן טרופאי דמטרפי בכל חדא מינייהו וכמ"ש בסמוך בדעת רש"י ומכח חומרא או מכח גזירה שאם נתיר בזה נתיר איפכא נמי ולא מדין הגרמה. ומ"ש אפילו למאן דפוסל כו' מדינא קאמר ועבדינן לחומרא: ודוקא ששחט רוב חלל הקנה פי' הקרום שבתוך הטבעת שמחבר הטבעת יחד נקרא קנה ועד"ר: ורש"י פוסל גם בזה פי' אפי' הגרים אחר ששחט הרוב במקומו ב"י: בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ואז יצאה הנשמה בהגרמה שהנשמה יוצאת בשליש השני שהוא משלים רוב הסימן בין הגרים שליש ושחט שליש כו' שאז הנשמה יוצאה בשחיטה ולפ"ז לא הוה זו ואצ"ל זו (וכבר כתב א"א ז"ל דכ"מ שאמרו בין בין אין שייך לומר זו ואצ"ל זו עכ"ה): הכל פסול כרבנן טרופאי דמטרפי בכולהו זהו ל' רש"י פ"ב דחולין דף ל' ע"ב ור"ל דבפ"ק דף י"ט פליגי אמוראי בהגרמות הללו יש מכשירין ויש מטריפין ופסק רש"י לחומרא כהני אמוראי דמטריפין:
ט׳
יש אוסרים "הכל דבעינן רוב שחיטה בבת אחת והא דחלקינהו רבינו דהתחיל בפרטית בשחט שליש כו' וסיים בו אפי' הגרים שליש כו' אפשר דמילתא בטעמא קאמר דמכח דאסורים שני פרטים הללו אוסרים גם בהשלישי דהיינו אפי' הגרים שליש ושחט שני שלישים. גם בלשון הרמב"ם האריך רבינו רלא הול"ל אלא והרמב"ם הכשיר "הכל "חוץ כו':
י׳
ואפילו הגרים שליש ושחט שני שלישים הטעם דבעינן רוב הקנה בהכשר שחיטה כשיצא נשמת הבהמה וכאן הנשמה יוצאת בשליש השני ואז לא נשחט בהכשר אלא שליש א' ואם תאמר מ"ש ממצא חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא עד שהשלימו לרוב אפי' במקום אחר רק שהוא בהיקף דכשר וכמ"ש בסימן כ"ב וי"ל דהתם הפגם במקום הראוי לשחוט דס"ס יצא נשמתו ממקום הראוי לשחוט אבל כאן חתך השליש חוץ למקום שחיטה וכן הוא בגמרא דף י"ט:
י״א
והרמב"ם הכשיר הכל חוץ מהגרים כו' הטעם דבעינן רוב בשחיטה:
י״ב
אבל שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש הטעם שהיה תחילת יציאת הנשמה וסופה בשחיטה:
י״ג
ולזה היה נוטה כו' ז"ל ב"י הוא ממ"ש בפסקיו ורוב הפוסקים פסקו כרב יהודה כו' ולפי שהרא"ש לא ביאר דעתו בפירוש לא כתב רבינו וכן פסק א"א הרא"ש ז"ל ומפני שכתב שרוב פוסקים פסקו כן ולא חלק עליהן כתב שלזה היה דעתו נוטה עכ"ל ב"י אבל בשחט שני שלישים והגרים שליש דגילה הרא"ש דעתו דכשר לכן כ"ר לעיל וא"א ז"ל לא פסק כמותו כו':
י״ד
אבל בושט אפי' אם שחט בו כ"ש חוץ למקום שחיטה קודם גמר הכשר שחיטה פסולה. צ"ע הא גם אחר גמר הכשר שחיטה דהיינו הרוב פסל רש"י לעיל בסמוך בשחט ב' שלישים והגרים שליש האחרון וא"כ הכא נמי וי"ל דמ"ש כאן קודם גמר הכשר שחיטה ר"ל לכל חד כדאית ליה דהיינו לרש"י אחר כל גמר השחיטה ולאינך רבוותא אחר שחיטת הרוב אלא שצ"ע מאי איריא ושט אפי' קנה נמי דהא ודאי מ"ש רש"י אפי' שחט ב' שלישים והגרים שליש ל"ד קאמר שהגרים שליש אלא אפי' הגרים פחות משליש נמי פסול ואפשר דכולי האי לא אסר גם לרש"י כיון דאינו אוסר הגרמה במיעוט בתרא כ"א מכח חומרא וכמ"ש: פירש"י ששחט בסכין פגומה שהפגימה קורעת ונעקר הסימן במקום ששוחט וטעם האיסור שנאמר ושחט ולא עוקר. ולפ"ז צ"ל מ"ש לעיל סימן י"ח בדין פסול דפגימת הסכין הכל מטעם עיקור הוא ולא דפגימה הוא טריפות בפני עצמו אלא שלעיל כתב דין סכין של שחיטה וכאן כתב דין סימנים: ובה"ג כתב שנעקר הסימן או נשמט כו' בתוספות דף ט' לא נכתב "או נשמט אלא ונשמט ומשמע שהכל א' הוא דנעקר מהלחי ונשמט משם וכ"כ בש"ע וכן ברא"ש ור"ן אינו ולהגורסים "או נשמט י"ל דה"פ דנדלדל הקנה מושט ונתפצלו זה מזה וכן מביא ב"י דיעות דיש פירשו כן עיקור. אבל רבינו שכתב זה לטריפות בפני עצמו לקמן סימן ל"ג משמע דלא פירש עיקור כן לכן צ"ל דלגירסת "או הכי קאמר ר"ל נעקר משמע שנעקר בידים על ידי מעשה השחיטה ונשמט משמע שנשמט מעצמו בלא התעסקות השחיטה והיינו דקתני אחר כך ואפילו בעוף אם נשמט כו' ושחט השני או שנעקר "בתוך "השחיטה דשני בלישניה וכתב גבי נשמט ושחט השני דר"ל דהשמוטה נעשה קודם השחיטה וגבי נעקר כתב או שנעקר בתוך השחיטה דמשמע שעקירה נעשית בשעת שחיטה מכח שחיטה: או נשמט ממקומו ואחר כך שחטו ואם תאמר פשיטא דלא מהני שחיטה כיון דנשמט ונעשה טריפה וצ"ל דס"ל לבה"ג דשמוטה לאו טריפה היא אלא שכך הלכה למשה מסיני דאין שחיטה מועלת כשנשמט הסימן במקום חיבורו בלחי וא"ת כיון דלאו טריפה ממש היא אלא איסורא משום דאין שחיטה בסימנים עקורים כשנעקר סימן אחד בעוף ושחט השני אמאי לא יהא כשר דאי משום עקירת הסימן הא לא נטרפה בכך ואי משום שחיטה הלא הסימן השני נשחט כראוי שלא נעקר וי"ל אף על פי שהכשירו של עוף בסימן א' מכל מקום צריך שיהו שני סימנים ראוים לשחיטה רשב"א וכתב ב"י ע"ז כיון דשמוטה זו אינה טריפה חלבה בחייה מותר (וכן הביצים מהעוף הם כשרים עכ"ה) ועיין עוד דרישה:
ט״ו
אבל אם נעקר אחר ששחט רובו כשרה הטעם כיון דלאו במקום שחיטה הוא וגם אינה נעשית דרך שחיטה אלא נשמט א' נעקר ודין זה כתב התוס' בשם ריב"ם דאע"ג דשהייה דרסה וחלדה פסלינן אפי' במיעוט בתרא לדעתן מודה בעיקור דלא פוסל במיעוט בתרא כיון דלאו דרך שחיטה ע"ש אבל לרש"י אפשר לומר שגם בזה פסול כמו בהגרמה הנ"ל ולפי מ"ש לעיל דגם רש"י אינו פוסל בהגרמה מן הסברא אלא משום דס"ל כרבנן טרופאי אפשר דגם הכא מודה דכשר דהא שמוטה גמורה אינה טריפה וכמ"ש לעיל ומ"ה לא רצו להחמיר בה חומרא שאינה מן הדין: אבל אם נשאר המיעוט מחובר במקום אחד שרי ויש לדקדק קצת כיון דאפילו נעקר רובו שרי אף על פי שלא נשתייר אלא מיעוטו ומיעוט זה לא אמרו בו שיעור היאך אפשר שתפסל יותר כשנשתייר בו מיעוט כאן ומיעוט כאן מכשנשתייר מיעוט אחד במקום אחד ונ"ל דכשהוא מתפרק במקומות רבים הדבר ניכר שנתפרק בכח ומה שנשאר מחובר הוא חיבור מדולדל אבל כשנתפרק במקום אחד אותו מיעוט נשאר בחיבורו בחוזק כשהיה כבר הילכך הוי חיבור והדרא בריא עכ"ל רשב"א וכ"כ הר"ן והרא"ש:
ט״ז
שחט סימן אחד ואחר כך נשמט כו' אף על גב שדין זה פשוט הוא וכתבו רבינו כבר חזר ונקט לשון הברייתא משום סיפא דאין ידוע וגם יש לומר משום דבא לכתוב בסיפא שחט האחד ונמצא השני שמוט ואין ידוע אם נשמט קודם השחיטה אם לאו מ"ה הקדים לכתוב תחלה הב' חילוקים וכאילו אמר כבר ידוע דאם נשמט לאחר השחיטה דסימן א' כשרה ואם נשמט קודם שחיטה טריפה ואם אין ידוע בזה יש פלוגתא וכדמסיק:
י״ז
ואם תפס בסימנים כתב הכל בו דתפס היינו שנוטלן בחזקה ודוחקן בין האצבעות וי"א כגון אלו שמושכין עור בית השחיטה מאחוריו ונדחק הסימן תחת העור עכ"ל:
י״ח
כיצד יעשה יביא כו' כתוב בסמ"ק דלדידן דלא בקיאינן בהקפה פסלינן כל שמוט בין תפס בסימנים בין לא תפס וכן פסק ב"י:
י״ט
יביא בהמה אחרת הא דכתב "בהמה אחרת אע"ג דלעיל מיירי בעוף י"ל דדוקא בראשונה דמיירי בשחט אחד והשני נמצא שמוט הוצרך לומר עוף אבל כאן מיירי ששמוטה היא השחוטה איירי אפילו בבהמה ולרבותא כתב בהמה דאפי' שניהן הן שחוטין ושמוטין מהני בדיקה. ועיין בתוס' פרק א"ט דף נ"ד דדוקא אחרת אבל לא די שיחתוך באותו סימן עצמו הנשחט במקום אחר ויראה אם הם שווים באדמימות טריפה ואם הראשון אדום יותר כשירה וכמ"ש הטור לקמן בסימן ל"ד בדין גרגרת שנפסקה ע"ש. דלא דמי דהתם נמצא נקב שנפסק הגרגרת ולא ידעינן אם נפסק קודם השחיטה וטריפה או אם נפסק לאחר השחיטה וכשירה הילכך אפשר למבדקיה בכה"ג שחותך בזה הסימן עצמו במקום אחר אם שני החיתוכין דומין זה לזה אז ודאי נעשה לאחר שחיטה וכשירה ואם הראשון אדום יותר אז ניכר שקודם שחיטה נעשה וטריפה. אבל כאן שהסימן שחוט ושמוט ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמט או לאחר שחיטה זה א"א לבדוק בזה הסימן עצמו דהיאך נאמר אם ב' החיתוכים שוים טריפה דודאי קודם שחיטה נשמטה דכשם שזה החיתוך נעשה אחר שמוטה ה"ה חיתוך דשחוטה נעשה ג"כ אחר שמוטה ואם אין שני החיתוכים שוים שחיתוך השחיטה אדום יותר נאמר דכשרה דז"א דאכתי איכא למימר דגם חיתוך דשחיטה נעשה אחר שנשמטה והא דאדום יותר משום דנעשה בחיי הבהמה ע"כ צריך לבדוק בהמה אחרת וכן משמע מדברי הרא"ש בס"פ השוחט ע"ש וכתב שגירסת ויביא בהמה אחרת היא עיקר ולא כתוס' פרק א"ט שכתבו גירסא אחרת וס"ל שמקיפין:
כ׳
וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלא מהני בדיקה אלא כשלא תפס ז"ל הרא"ש ואין להקשות א"כ גבי שחט את הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה נמי יביא עוף אחר ויקיף וי"ל דהאי הקפה לא עבדינן אלא לחומרא דמן הדין היה מותר כאן בלא הקפה דאין שמוטה נעשה שחוטה אלא שהחמיר רבי יוחנן שאם הבהמה שניה יותר אדומה פסולה דרגלים לדבר שקודם שחיטה נשמטה אבל לקולא אין מקיפין מבהמה לבהמה ע"כ וא"ל לפי הי"א שכתב רבינו דס"ל דאפילו אם תפס מהני בדיקה א"כ בדקינן לקולא והדרא קושיא לדוכתא דגם בעוף להני בדיקה וברייתא סתמא קתני בשחט סימן אחד ונמצא השני שמוט דפסול די"ל דגם זאת הבדיקה היא לחומרא דס"ל להי"א דאם תפס ודאי לא נשמטה דאם איתא דנשמטה היה מרגיש כשתפס ועיין דרישה:
כ״א
דלא מהני בדיקה אלא כשלא תפס. לשון מ"ו ולפי' אפילו לא תפס לא שרי אלא ע"י בדיקה וא"כ האידנא דלא בקיאינן בבדיקה לעולם אסור ע"כ וכ"כ סמ"ק כדכתבתי לעיל:
כ״ב
שלא ינעוץ רגלו בקרקע. נראה דה"ה בכותל:
נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

על הסימן הזה

טור יורה דעה סימן כ״ד, מתוך חלק יורה דעה. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
טור - ארבעה טורים, רבינו יעקב בן אשר - נחלת הכלל
כל הסימנים · יורה דעהכל הטורשולחן ערוך · אותו סימן