טור - יורה דעה · סימן רי״ז

טור יורה דעה סימן רי״ז, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.

יורה דעה · סימן רי״ז
אחר לשון בני אדם כיצד הנודר מן המבושל בין שאומר קונם תבשיל עלי בין שאומר קונם תבשיל שאני טועם אם הוא במקום שקורין לצלי ושלוק מבושל אסור בו ושלוק ואם לאו מותר בהן ואסור בכל מיני תבשיל שמלפתין בו הפת אפי' בביצה מנולנלת ובירושלמי מיבעיא אם הוא אסור במעושן שנאכל בלא בישול ובמטוגן ובמבושל בחמי טבריא ותו מיבעיא בנודר מהמעושן אם הוא אסור במבושל ולא איפשיטא ולחומרא והרמב"ם כתב שהולכין אחר לשון בני אדם לפי המקום והזמן והתיר ביצה מגולגלת ולא נהירא דבירושלמי אסר אותה בהדיא. הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא בדבר שנגמר ונרתחה בקדרה כגון ריפות ולבבות וכיוצא בהן ואם אמר קונם היורד לתוך קדרה עלי אסור בכל המתבשלין בקדרה אפי' אינו נגמר בתוכה נדר מהיורד לתוך קדרה אסור ביורד לתוך האלפס שכבר ירד לתוך הקדרה קודם שירד לתוך האלפס נדר מהיורד לתוך האלפס מותר ביורד לתוך הקדרה נדר מהנגמר בקדרה מותר בנגמר באלפס מהנגמר באלפס מותר בנגמר בקדרה מהיורד לתוך התנור אינו אסור אלא בפת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור אמר קונם כבוש עלי אינו אסור אלא בכבוש של ירק קונם כבוש שאני טועם אסור בכל מיני כבשים קונם שלוק עלי אינו אסור אלא בשלוק של ירק קונם שלוק שאני טועם אסור בכל מיני שלקות קונם צלי עלי אינו אסור אלא בצלי של בשר קונם צלי שאני טועם אסור בכל מיני צלי קונם מליח עלי אינו אסור אלא במליח של דג קונם מליח שאני טועם אסור בכל מיני מלוחין אפי' אינו מליח אלא להתקיים לשעה והרמב"ם כתב בכולם שהולכין אחר הלשון אם קורא כבוש לכל הכבושים ומליח לכל המלוחין אם לאו וכ"ה ודאי כדבריו אם יש מנהג ידוע ואם אין מנהג ידוע הולכין בכולן אחר הלשון כדפירשתי אמר קונם ירק עלי אינו אסור אלא בנאכלין חיין ואם אמר ירקי קדרה עלי אסור אף בנכבשין בה ואם אמר ירק המתבשל בקדרה עלי אינו אסור אלא במתבשל בה ומיהו בכל המתבשל בה אסור אפי' בדלועין שכל דבר שהשליח נמלך עליו הוא בכלל המין ההוא ואם אמר לשלוחו קנה לי ירק ואין מוצא אלא דלועין הוא נמלך בו לומר תרצה דלועין: הנודר מהבשר אסור בכל מיני בשר בראש וברגלים בקנה ובלב ובקרנים ובבשר עופות ואפי' בבשר דגים משום דממליך עלייהו שליח ואינו מותר אלא בבשר חגבים ואם נדר בזמן שדגים רעים לו כגון בימי הקזה אז אינם בכלל שבלאו הכי לא היה אוכל אותם ולא הוצרך לידור מהם וכ"נ אם נראין הדברים שלא נדר אלא מבשר בהמה מותר בשאר מיני בשר והרמב"ם כתב שבשר דגים אינו בכלל בשר סתם אלא במקום שהשליח נמלך עליו ובודאי כן הוא שהנדרים תלויין בלשון בני אדם לפי המקום ותנא דקאמר דהוי בכלל בשר סתם במקומו היה השליח נמלך עליו הנודר מהקיפה פירוש פירורין דקין שנקפין בשולי הקדרה מותר ברוטב פירוש במרק מהרוטב מותר בקיפה מהבשר מותר בשניהם אם לא שאמר קונם בשר זה עלי או שאני טועם או שאני אוכל כדפרי' לעיל הנודר מהגריסין אסור במקפה של גריסין מן המקפה מותר בגריסין מהמקפה אסור בשום מהשום מותר במקפה מהתבלין אסור בחיין ומותר במבושלים ואם אמר קונם תבלין שאני טועם אסור בחיין ומבושלין מהכרוב אסור באספרגוס מאספרגוס מותר בכרוב ואספרגוס פירש"י מין כרוב והרמב"ם פירש מי שלקות של כרוב. מהכרישין מותר בקפלוטות מהירקות מותר בירקות שדה ואינו אסור אלא בגדלים בגנות הנודר מהחלב אם קורין לקום על שם החלב אסור בו ואם לאו מותר בו פירוש קום מי חלב הנבדלין ממנו. נדר מן הקום מותר בחלב מן החלב מותר בגבינה מהגבינה מותר בחלב ואסור בה בין לחה בין יבשה טפלה ומלוחה: דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים וחילוק איזהו גדול או קטן תלוי במה שרגילין לקרות גדול במקום ההוא דגים שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים מלוחין ותפלים היין ומבושלים ומותר בטרית טרופה פירוש מין דג שמחתכין אותו לחתיכות דקות ובציר ומורייס היוצא מהדגים הגורר מהצחנה פירוש מיני דגים חתוכין מעורבין אסור בטרית טרופה ומותר בציר ומורייס מטרית טרופה אסור בציר ומורייס הנודר מהתמרים מותר בדבש תמרים מדבש תמרים מותר בתמרים מהסיתוניות פירוש סופי ענבים שאינם מתבשלין מותר בחומץ היוצא מהן נדר מדבש סתם מותר בדבש תמרים שסתם דבש אינו אלא דבש דבורים מן החומץ סתם מותר בחומץ סיתוניות הנודר מהיין אסור בקינדיטון פירוש יין מבושל במיני בשמים ובמבושל ומותר ביין תפוחים נדר מהתירוש מותר ביין ואסור בכל מיני מתיקה הנודר מהשמן אם הוא במקום שמסתפקין בשמן זית אסור בו ומותר בשמן שומשמין ואם הוא במקום שמסתפקין בשמן שומשמין אסור בו ומותר בשמן זית ואם מסתפקין בשניהן אסור בשניהן אע"פ שרוב סיפוקם מאחד מהן: הנודר מתבואה או שאומר עללתא אינו אסור אלא בחמשת המינין מהדגן קאמר ר"מ שאסור בכל מיני קטניות חוץ מחילקא טרגיס וטסני שהן חטין נפרכין אחת לשנים ולשלשה וחכ"א שאינו אסור אלא בחמשת המינין ויראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שפסק כר"מ ומדברי הרמב"ן יראה שפוסק כחכמים והכי מסתבר וכ"כ הרמב"ם הנודר מהפת סתם אינו אסור אלא בפת חטין ושעורין ובמקום שרגילין לעשות פת מכל דבר ונדר מהפת או מהמזון אסור בחמשת המינין ואם אמר כל הזן עלי אסור בכל חוץ ממים ומלח: קונם חטה שאני טועם אסור לאפותה ומותר לאוכלה חיה חטים שאני טועם אסור לאוכלה חיה ומותר לאפותה חטה חטים שאני טועם אסור לאפותה ולאוכלה חיה גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לאכול חי גריסין שאני טועם אסור לאכול חי ומותר לבשל גריס גריסין שאני טועם אסור לאכול חי ומבושל: הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים בחלב וביצים ובגוזלות ואם אמר גדולי שנה עלי אסור בכולם מפירות הארץ אסור ככל פירות הארץ ובפרי העץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גדולי קרקע עלי אסור בכולן הנודר מהקיץ אינו אסור אלא בתאנים הנודר מהמים הנמשכין ממעיין פלוני אסור בכל הנהרות היונקות ממנו ואצ"ל מהנמשכין ממנו אע"פ שנשתנה שמו ואין קורין אותו אלא נהר פלוני ומעיין פלוני ואם אמר מנהר פלוני או ממעיין פלוני אינו אסור אלא בנקראין על שמו: הנודר מהכסות מותר בשק יריעה וחמילה מיני בגדים גסים הם הנודר מהבית אסור בעלייה מעלייה מותר בבית: הנודר מהעיר מותר ליכנס בתחומה ואסור ליכנס לעיבורה מהבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים: נדר מיושבי העיר אסור במי שישב שם ל' יום מבני העיר אינו אסור אלא במי שישב שם י"ב חדש: נדר מיורדי הים אסור בכל יורדי הים אפי' באותם שאין הולכין אלא מעכו ליפו ואפי' באותם שיורדין לטייל ומותר ביושבי יבשה נדר מיושבי יבשה אסור גם ביורדי הים ואפי' באותם שמפליגין בו הרבה שסופו לירד ליבשה ואם אמר יורדי הים לאחר ל' יום עלי מי שהוא בשעת הנדר מיורדי הים אסור בו ומי שאינו מיורדי הים בשעת הנדר מותר בו אע"פ שלאחר ל' יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים: נדר מרואי חמה אסור אף בסומין שלא נתכוין אלא למי שהחמה רואה אותו לאפוקי דגים ועוברים ואם נדר מן רואים החמה מותר בסומין נדר משחורי הראש מותר בקרחין ובבעלי חשיבות (ומותר) בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים כתב הרמב"ם ואם דרכו לקרות שחורי ראש לכל אסור בכל: הנודר מן הילודים או מן הנולדים אסור בין באותן שנולדו כבר בין באותן שיולדו אח"כ ואינו מותר אלא בעופות ודגים שמטילין ביצים ואין דרכן להוולד: נדר משובתי שבת או מאוכלי השום פירוש שאוכלים אותו בע"ש מתקנת עזרא אסור בישראל ובכותיים נדר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים נדר מבני נה אסור בנכרים ומותר בישראל נדר מזרע אברהם אסור בישראל ובגרים ומותר בנכרים אפי' מבני ישמעאל ועשו נדר מערלים אסור במולי עכו"ם ומותר בערלי ישראל נדר מהמולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי נכרים נדר מישראל אסור בגרים מהגרים מותר בישראל מישראל אסור בכהנים ולוים מהכהנים ולוים מותר בישראל מהכהנים מותר בלוים מהלוים מותר בכהנים נדר מהבנים מותר בבני בנים:

בית יוסף · יורה דעה סימן רי״ז

נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

ב״ח · יורה דעה סימן רי״ז

נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

דרכי משה · יורה דעה סימן רי״ז

א׳
ובתא"ו נתיב ט"ו ה"ה האריך בזה ע"ש:
ב׳
בהר"ן פ' שבועות שתים דף ש"ה ע"ב מי שנדר ואמר פת חיטין וכוסמין עלי אינו אסור אלא בפת חיטין פת כוסמין דפת ראשון קאי על הכל והרמב"ם כתב שדינו כסתם נדרים שדינן להחמיר דאסור בכוסמין לגמרי אבל אי אמר לא נתכוונתי אלא לפת חטים נאמן ומיהו אם לשון ב"א ידוע כלל גדול אמרו בנדרים הלך אחר לשון בני אדם עכ"ל:
ג׳
וכ"ה בתא"ו נתיב כ"ו:
ד׳
ובתשובת הרשב"א סימן תרצ"ו מי שנדר שלא לידור עם חבירו אסור לידור אפי' דירת עראי דהולכים אחר לשון ב"א ודירת עראי מקרי דירה עכ"ל וע"ל סימן רי"ח הנודר מדירת פלוני כיצד דנין כתב המרדכי פ' המקבל דף קס"ו ע"ב תשובה שגזרת הקהל שלא לקנות בתים מן העכו"ם דפסק מהר"ם דחילוף בתים בבתים זבינה מיקרי ואסור להחליף עמהן עכ"ל. כתב הרשב"א בתשובה והביאה הב"י סימן רכ"ח מי שנשבע לדור בשכונת יהודים אע"ג דשלשה בתים מיקרי שכונה מ"מ בלשון ב"א אינו מיקרי שכונה רק שכונה גדולה שנוהגין הכל לקרות שכונה עכ"ל:
ה׳
כתב הר"ן ד' קצ"ח פ' המוכר את הספינה הנודר מן האדום אסור ליהנות מן החמה דהחמה נמי אדומה היא עכ"ל
ו׳
ובתשובת הרא"ש כלל ג' ס"ט קהל שהסכימו חרם שלא להתפלל במנין עבור איזה ענין אסורים לקרות בס"ת בשבת ולומר קדיש אחריה דכל דבר דבעי מנין מקרי תפלה ואפי' סדר קדושה עכ"ל כתב מהרי"ל מי שנדר שלא לקבל פקדונות אסור להלוות על משכון ישראל עכ"ל:
נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

פרישה · יורה דעה סימן רי״ז

א׳
ה"ג אם הוא במקום שקורין לצלי ולשלוק מבושל כו' וכ"כ בש"ע ובגמרא דלא קאמר אלא צלי שם קאי אברייתא דלא כתב בה לאיסור אלא צלי. אבל מדכתב רבי' אסור בו ובשלוק ואח"כ כתב מותר בהן דמ"ש בהן ר"ל בצלי ובשלוק ומ"ש אסור בו ר"ל בצלי וקשה למה לא כתב גם ברישא בקיצור אסור בהן אלא ודאי לא גרסינן ברישא ולשלוק וה"ק אם קורין לצלי מבושל אסור בו ומש"ה אסור ג"כ בשלוק אף ע"פ שאינו בכלל מבושל מסתמא מ"מ מדקורין במקום זה אפי' לצלי מבושל מסתבר לומר דגם שלוק בכלל מבושל ואם אין קורין צלי מבושל אז גם בשלוק מותר וק"ל:
ב׳
אסור בו ובשלוק פרש"י והרא"ש מבושל יותר מדאי והר"ן כירש דכאן ר"ל בשיל ולא בשיל אבל מבושל יותר מדאי בכלל מבושל הוא בלשון בני אדם אף ע"ג דבעלמא בלישנא דגמרא קרי להו שלוק:
ג׳
והרמב"ם כתב שהילכין אחר לשון בני אדם כו' נראה דלהכי הביא הך רישא דמילתא דהרמב"ם כדי לדייק ממנה דהאי דכתב הרמב"ם דביצה מגולגלת מותר ע"כ בסתם מיירי דלא ידוע לשון בני אדם בו דאי ס"ד בידוע לנו שביצה מגולגלת לא מקרי תבשיל בלשון בני אדם וקמ"ל דהולכין אחר לשון בני אדם הא כבר כתבו שהולכין אחר לשון בני אדם ומדהוצרך למכתב ביצה מגולגלת מותרת שמע מינה דסבירא ליה ביצה מן הסתם היכא דלא ידוע לשון בני אדם גם כן מותרת לכך כתב ול"נ דבירושלמי אסר אותה בהדיא והיינו מסתמא היכא דלא ידוע לנו לשון בני אדם וק"ל ועיין בב"י שתמה על רבינו למה הביא רישא דדברי הרמב"ם ומסיק ואפשר דהכי קאמר הרמב"ם כתב דהולכין אחר ל' בני אדם כו' בזה לא פליגנא דקושטא הכי הוא אבל מה שהתיר ביצה מגולגלת זה לא נהירא עכ"ל ואשר כתבתי הוא הנכון בעיני וב"י כתב דהרמב"ם איירי בביצה שנתגלגלה מעט ואינה קרושה אלא מחוממה בלבד ועושין אותה לרפואה ואין אוכלין עמה פת ולפיכך מותר בה והירושלמי איירי כשהיא קרושה כדרך ביצים צלויות או מבושלות והכי דייק לשון הרמב"ם עכ"ל:
ד׳
כגון ריפות היינו חטין רכים שנכתשו (ולביבות הוא לשון הפסוק בשמואל ב' י"ג גבי אמנון ותמר ותלבב לעיני שתי לבבות ופי' רש"י הוא מעשה מרחשת עכ"ה):
ה׳
שכבר ירד לתוך הקדרה קודם שירד לתוך האלפס שמבשלין אותו קצת תחלה קודם שמטגנין אותו באלפס.
ו׳
מותר ביורד לתוך הקדרה כי היורד לקדרה אין דרך לתתו באלפס וי"מ אפי' אם אחר כך נתנוהו באלפס מותר כיון שירד תחלה לקדרה כי היורד לאלפס משמע שתחלת ירידתו לאלפס אשר"י:
ז׳
מותר בנגמר בקדרה אף ע"פ שהיה תחלה באלפס אשיר"י.
ח׳
אלא בכבוש של ירק דסתם כבוש של ירק הוא:
ט׳
כבוש שאני טועם כו' (והטעם דכשאומר שאני טועם שאסור בכל מיני כבשים משום שאני טועם הוא ריבוי ובמ"ש ככוש הוא אוסר כבוש של ירק ובמה שכתב שאני טועם הוא מרבה שאר דברים שדומין לכבשים וכן בכולם עכ"ה). ז"ל מ"ו צ"ע אי מהני נמי שאני אוכל כמו שאני טועם כדלעיל גבי בשר ויין כו' אי נימא דוקא לענין היוצא מהן מהני אני אוכל כמו אני טועם אבל לענין לאסור מן אחר לא מהני שאני אוכל אלא שאני טועם כלשון המשנה ודו"ק ונראה שאין לחלק שהמתני' לא הזכיר בשום מקום שאני אוכל והכל אחד הוא וק"ל עכ"ל וכן משמע מב"י שכתב בשם הראב"ד דהחילוק הוא בין טועם לאוכל משמע דלרבינו לא סבירא ליה כן:
י׳
אסור אף בנכבשים בה וכ"ש במבושל בין נאכל חי או אינו נאכל חי מ"מ ירק חי מותר לאכול נ"ל מ"ו. וצ"ע דמלשון הגמרא לא משמע הכי דבר"פ הנודר מן הירק אמר ר"ע דהנודר מן הירק אסור בדילועין ופריך בגמרא עלה והא מן ירק נדר (דמשמע ירק הנאכלת) ומשני כדאמר ירקי קדרה עלי ודילמא ירק הנאכל בקדרה (פירוש ירק הנאכל ע"י כבישת קדרה הנקרא בל' בני אדם יותר ירק מירק המתבשל) ומשני באומר ירק המתבשל בקדרה עלי עכ"ל הגמרא עם פירוש הרא"ש הרי לפנינו דנאומר ירק קדירה עלי אינו נאסר בדבר המתבשל ומותר בדילועין הצריכין בישול לכן נראה דמ"ש רבינו דאסור אף בנכבשין בה ר"ל וכ"ש בהנאכלין חי אלא שק"ק מנ"ל לרבינו הא: אסור אפי' בדילועין עיין בדרישה:
י״א
בראש וברגלים ובקנה כו' פירוש אף ע"ג דכל הני אינן נקראין סתם בשר אלא בשר ראש וכן כולן כל אחד שמו עליו:
י״ב
כגון בימי הקזה כו' כתב הר"ן דהיינו דוקא באוסר על עצמו בשר ליום הקזה בלבד אבל אי אסר עליו הבשר ח' ימים או יותר דגים בכלל דאף על גב דלא איצטריך למיסרינהו משום ההוא יומא משום אינך יומי אסרינהו וב"י הביאו ועד"ר:
י״ג
ותנא דקאמר כו' ר"ל רבי עקיבא ועיין בב"י שביאר פלוגתת התנאים בזה:
י״ד
מהבשר מותר בשניהם עיין בדרישה: (אם לא שאומר קונם בשר עלי שאני טועם כו' ובס"א ראית' מוגה אם לא שאמר קונם זה בשר עלי או שאני טועם כו' והוא נכון עכ"ה:
ט״ו
אסור במקפה של גריסין מקפה הוא תבשיל עב של גריסין ומקפה כולל כל דבר קפוי ועבה ושום נמי קרוי מקפה ע"ש שממחין אותו במעט מים ונאכל בכך ר"ן: (תבלין שאני טועם וה"ה שאני אוכל רש"ל עכ"ה):
ט״ז
פירש רש"י מין כרוב עיין בפירוש רשב"ם בע"פ דף ק"י ע"ב:
י״ז
פירש מי שלקות של כרוב ואף על גב דאמרינן לעיל בסימן רי"ו האומר קונם בשר עלי מותר בתבשיל של בשר ואם כן הכא כשנודר מהכרוב למה אסור במי שלקות דהיינו דומיא דתבשיל של בשר וצ"ל דהעיקר מהכרוב הוא נמי מי שלקותיה שהכרוב אינו טוב לאכילה בעין אלא העיקר שנאכל מהן הוא שלקות משא"כ בבשר:
י״ח
ואינו אסור אלא בגדלים בגינה דבלשון בני אדם ירקות סתם הם ירקות גינה:
י״ט
אם קורין לקום על שם החלב ר"ל שקורין אותה קומא דחלבא אסור בו והעיקר לעיל בסימן פ"ו ומשם יראה שהנודר מחלב אסור בנסיובי דחלבא שמי חלב הוא אחר שנתבשל שהוציא כל האוכל וכנ"ל עכ"ל מ"ו וע"ל בסי' פ"ח דשם כתב רבינו בשם רבי אליעזר דלא התיר הכתוב אלא החלב מבהמות הטהורים ולא מי חלב והיינו הקום משום דכל היוצא מן החי ולא נתפרש בתורה אסור. אפשר לומר דכוונתו כאן דאסור גם משום נדר כשנדר מההחלב וכמו דאמרינן לעיל בס"ס רע"ו בהנודר מן נבילה וטריפה:
כ׳
נודר מן הקום מותר בחלב פי' אפי' בכל מקום ואפי' באתרא שקורין לקום קומא דחלבא דקום ודאי לאו חלב וכ"כ ב"י:
כ״א
דגים שאני טועם כו' כן הוא גיר' מ"ו וכתב וז"ל בי"ס דג דגה שאני טועם כו' ואמת הוא שהאוסר עליו דג דגה אסור בשניהם דדג משמע גדול ודגה משמע קטנים בלשון בני אדם אבל דגים לבד נ"ל דלא צריך דג דגים (ובב"י מבואר שהוא נכון ע"פ פי' הר"ן ורבינו ירוחם ומסיק שרבינו אינו סובר כן ע"ש עכ"ה) שאף בדגים לבד נאסר הכל כי דגים משמעותו בין גדולים בין קטנים וכ"כ הרא"ש להדיא אבל בדגה לבד לכ"ע אינו נאסר אלא בקטנים ובדג דגה נאסר אף בשניהן לכ"ע עכ"ל. ומיהו יש לומר דלרבותא נקט דג דגה דאע"פ דמל' זה קצת משמע שלא נאסר עליו אלא הגדולים והקטנים ולא הבינונים קמ"ל דכולם אסר אלא דלפ"ז הול"ל בהדיא דגם בינונים אסורין וק"ל:
כ״ב
ובציר ומורייס היוצא מהדגים ז"ל מ"ו דוקא בציר ומורייס היוצא מהן קודם שנדר אבל היוצא מהן לאחר שנדר פשיטא דאסור כמו ציר של בשר לפי מה דאסרינן לעיל באומר בשר שאני טועם וכן הוא בגמרא סוף דף נ"ב. אבל קשה למה סתם כאן וכתב דמותר בציר ומורייס ולעיל סתם וכתב דאסר בציר של בשר והיה נ"ל לומר דשאני ציר ומורייס דהן באין מכבישת דגים בחייהן ולית בהן טעם דג כ"כ כמו ברוטב של בשר שנכנס טעם הבשר בתוך הרוטב ע"י בישול. ולדמות זה למ"ש רבינו בשם הרא"ש בא"ח סימן ר"ב ור"ה דאם בישל פירות מברך על המרק כמו שמברכין על הפרי וכשסוחטין הירקות אינו מברך על מה שזב מהם אלא שהכל ע"ש בסימן ר"ה ור"ב:
כ״ג
הנודר מהתמרים מותר בדבש תמרים ז"ל רמ"א בש"ע אע"ג דשם תמרים עליו ונקרא דבש תמרים מ"מ הואיל שנשתנה צורתן ממה שהיה תחילה מותר בו משא"כ בקומא דחלבא ועוד דמה שנקרא דבש תמרים אינו אלא להבדיל משאר דבש והוא מדברי הרשב"א והר"ן וב"י הביאם:
כ״ד
הנודר מהיין אסור בקונדיטון כו' (ומבושל ר"ל במבושל לבד בלא בשמים כי זהו ל' המשנה הנודר מהיין אסור בקונדיטון ובמבושל עכ"ה) עיין בדרישה:
כ״ה
אע"פ שרוב סיפוקו מאחד מהן ויהיב בגמרא טעמא דלא אזלינן בתר רובא משום דספק איסורא לחומרא כלומר כיון דאיכא דמסתפקי מיניה אע"ג דמיעוטא נינהו איכא לספוקי דלמא אף ממנו נתכוון לנדור ב"י ועיין מ"ש לעיל סימן ר"ח ועיין בדרישה:
כ״ו
או שאמר עללתא הוא תרגום של תבואה:
כ״ז
חוץ מחילקא וטרגיס וטיסני פי' חילקא אחד לב'. טרגיס א' לג'. וטיסני אחד לארבע רש"י. וצ"ע דהב"י מייתי הברייתא דכתב בה נמי חוץ מאורז בדברי רבי מאיר ולמה השמיטה רבינו:
כ״ח
וחכמים אומרים שאינו אסור אלא בחמשת המינים ונ"ל דחכמים נמי מודים בחילקא וטרגיס וטיסני וצ"ע כי הרמב"ם לא הזכיר בספרו מ"ו. והיה נלע"ד דדוקא לר"מ דס"ל דבכלל דגן ר"ל גם מיני קטניות ס"ל חוץ מחילקא כו' דאל"כ למה דקדק בנדר ולומר דגן אם לא למעט חילקא ור"ל כל זמן שהוא שלם בדגנו משא"כ כשהוא נפרך דאין עוד שם הראשון דגן עליו. אבל לחכמים דס"ל דהנודר מהדגן לה' מינים דוקא כיון ששם דגן נקרא עליהם א"כ מהיכא תיתי למעוטי חילקא וק"ל: (או מהמזון אז אסור בה' מינים אע"פ שאין רגילין לעשות פת מכל דבר מאחר שלא אמר לשון פת וק"ל עכ"ה):
כ״ט
ואם אמר כל הזן עלי אסור בכל וכתב הר"ן דהיינו דוקא כשאוסר עליו זמן מועט דיכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדרו נדר כלל שא"א לקיימו ודוקא מי שאמר כל הזן עלי שכל הדברים זייני קצת אבל אי לא נדר אלא מן המזון אינו אסור אלא בה' מינים משום דזייני וסעדי ליבא:
ל׳
חוץ ממים ומלח משום דלא זייני כלל:
ל״א
קונם חטה שאני טועם אסור לאפות ז"ל ב"י לשון רבינו אינו מדוקדק דהול"ל אסור באפויה ובסמוך מותר באפויה כי כן הוא לשון הברייתא עכ"ל ויש לתמוה עליו דברייתא זו היא ס"פ הנודר מן המבושל ושם הוא בהדיא בל' הוה אסור לאפות ומותר לאפות ופי' הר"ן אסור לאפות דאדעתיה דהכי אמר חטה כדי לאפות דחטה גרגיר א' משמע וז"ל רש"י שם פת חטה מקרי דחד גופא נמי הוא אבל חטים משמע לכוס מפני שאדם כוסס חטים חלוקין ביחד עכ"ל. אבל באמת גם שם אינו מדוקדק דאף לטעם הר"ן לא אסר עליו האפויה אלא שאני טועם:
ל״ב
גריס שאני טועם כו' הטעם כמו בחטה הנזכר:
ל״ג
ומותר בגדיים וטלאים בחלב כו' וקשה דאמריבן לעיל ס"ס קע"ז הנותן מעות לחבירו לקנות בהן פירות כו' רשאי ליקח בהן כל מה שירצה אפי' בעלי חיים ובלבד שלא יקנה לא כסות ולא כלים משמע דכל מודי הוא בכלל פירות חוץ מכסות וכלים ושמא יש לחלק בין נדרים לענין מקח וממכר דבנדרים דהולכין אחר ל' בני אדם הני לאו בכלל פירות נינהו גם י"ל דשאני כשאומר פירות השנה דמשמעותו שפירות של שנה זו אינם מתקיימין לשנה אחרת כגון פירות האילן והאדמה ומתחדשים בכל שנה ושנה משא"כ בגדיים וטלאים שמתקיימים גם לשנה האחרת. גם נולדים לה' חדשים ואינם מיוחדים בכלל פירות השנה הגדילים בשנה פעם א' והם גדילים ב"פ בשנה וכ"ש חלב וביצים וגוזלות. וכסות וכלים ג"כ אינן מהנולדים בשנה שנה:
ל״ד
ואם אמר גדולי שנה עלי אסור בכולן וכתב הר"ן דוקא שלא אסרן עליו אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו כדלעיל ועיין בדרישה: (ומותר בכמהין ופטריות ז"ל רבי' יונה בפרק כיצד מברכין כמהין נקראין אותן שמצוין על הקרקע ונבראים משומן הארץ. ופטריות הן מין אחר שגדילים לפעמים בעצים ע"כ אם אמר מנהר פלוני ר"ל שלא אמר מהמים הנמשכין כו' אלא אמר סתם אני נודר מנהר פלוני או ממעיין פלוני וק"ל עכ"ה):
ל״ה
הנודר מהבית אסור בעלייה כו' וכן הוא לקמן בח"מ ס"ס רי"ד לענין מקח וממכר ועמ"ש שם ליישב הגמרא אהדדי והטעם לפי שעלייה הוא בכלל בית ובית אינה בכלל עלייה:
ל״ו
ואסור ליכנס לעיבורה פי' התוס' תוך ע' אמות ושיריים (ושיריים הוא ד' טפחים עכ"ה) ועמ"ש בא"ח סימן שנ"ט:
ל״ז
אלא מן האגף ולפנים פי' מסגירת הפתח ולפנים ואגף כמו הגפת דלתות אבל על האגף דהיינו עובי המפתן אינו אסור רש"י:
ל״ח
ואם אמר מיורדי הים לאחר ל' יום עלי כו' ר"ל שלאחר ל' יום לא אהנה ממי שהוא עתה מיורדי הים:
ל״ט
אע"פ שלאחר ל' יום כשחל הנדר הוא מיורדי הים דבתר השתא אזלינן והר"ן חולק על דין זה ועיין בב"י:
מ׳
נדר מרואי החמה בין באדם בין בבהמה מ"ו.
מ״א
נדר משחורי הראש אסור בקרחין כו' כצ"ל וכן הוא בהדיא במשנה וכתב ב"י שט"ס הוא בספרים שכתוב בהן מותר ע"ש:
מ״ב
שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים וכתב הר"ן מדלא קאמר מבעלי שער אלמא אפי' קרחין בכלל ולגבי בעלי שיבה נמי ל"ד קאמר כיון דהוי להו שערות שחורות ומש"ה אמר דכי קאמר שחורי ראש לאותם שאדם מתאר אותם בשחורי הראש נתכוון דהיינו אנשים דמשום דזימנין מיכסו ראשיהון וזימני מיגלו א"א לתאר אותם לא במכוסי ראש ולא במגולי ראש ונקראין שחורי הראש לפי שרובן של אנשים ראשן שחור אבל נשים כיון שלעולם מיכסו במכוסי הראש (וקטנים לעולם מגולי הראש עכ"ה) אדם מתאר אותם עכ"ל:
מ״ג
הנודר מן הילודים או מן כו' דאמרינן דעתו הוה אמי שדרכו להוולד:
מ״ד
בין באותן שיולדו אח"כ תו' ואע"ג דהוה דבר שלא בא לעולם וכתבתי לעיל בסימן רט"ו בדרישה לענין מי שנדר ליתן מעשר מן הריוח דיכול לחזור בו מן הריוח כיון שלא בא לעולם ואפשר דזה נקרא יותר בא לעולם כיון דודאי יבא דדרך העולם בכך:
מ״ה
אסור בישראל ובכותיים שגם הם מצווים ועושין בשמירת שבת:
מ״ו
נדר מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים דמצווים ואינם עושין כלומר שהכותיים גרים ומצווים לעלות אבל אינם עולים ועולים להר גריזים ברגל במקום ירושלים ומזה משמע דאם נדר מעולי רגלים אסור גם בכותים ולא אמעוט אלא מעולי ירושלים וק"ל עכ"ה) גם באוכלי השום כתב ב"י דיש נוסחאות שגורסים שמותר בכותיים שאינן מקיימין תקנת עזרא ועיקר ע"כ:
מ״ז
נדר מבני נח אסור בנכרים כו' דכיון דאיקדש אברהם אתקרו על שמיה כלומר ולא ע"ש נח גמרא:
מ״ח
ומותר בנכרים אפי' בבני ישמעאל ועשו דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע (ולא בישמעאל ומדלא כתב יצחק אלא עכ"ה) ביצחק ולא כל יצחק
מ״ט
אסור במולי נכרים דאין שם הערלה קרויה אלא לנכרים ומייתי לה בגמרא מקראי: (אסור בערלי ישראל ר"ל כגון שמתו אחיו מחמת מילה עכ"ה):
נחלת הכלל · Tur Yoreh Deah, Vilna, 1923

על הסימן הזה

טור יורה דעה סימן רי״ז, מתוך חלק יורה דעה. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
טור - ארבעה טורים, רבינו יעקב בן אשר - נחלת הכלל