דין יין הבא מכח עובד כוכבים וכח - טור יורה דעה סימן קכ״ה

כח של נכרי כגון שמערה מכלי אל כלי אם הוא בכוונה שיודע שהוא יין היוצא מהכלי אסור וכתב הרשב"א שאסור אפילו בהנאה וא"א הרא"ש ז"ל אינו אוסרו אלא בשתייה ומה שנשאר ממנו בכלי מותר אפי' בשתייה ואינו אסור משום נצוק שלא החמירו בכח הנכרי לאסור המחובר לו ע"י נצוק ואם הוא שלא בכוונה שלא ידע שהוא יין הכל מותר אפי' בשתייה וכח כחו ככחו דמי ורש"י היה מסתפק בגת שלנו שיש בו שלשה כחות כמו הדפין והקורה והגלגל אם חשיבי ככחו והרשב"א כתב אפי' עשר כחות דיינינן להו ככחו לאוסרו בהנאה לסברתו שאוסר כחו בהנאה וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה על הקורה שגלגלה נכרי לבדו ראיתי רבותי מתירין לפי שיש כמה כחות וכן אני מתירו אפי' בשתיה: כח הנכרי וישראל מעורב ביחד כגון ששניהם עזרו ביחד מותר אבל אסור לכתחלה שמא יסמוך על הנכרי לבדו כתב הרשב"א יש מי שהורה לאסור אף בדיעבד ונ"ל שמותר בדיעבד והרמב"ם ג"כ התירו וכתב עוד הרשב"א כח נכרי וכח ישראל מעורב בו מותר בד"א כשגלגלו ישראל ונכרי את הגלגל ולא היה הנכרי יכול לגלגלו אא"כ ישראל מסייעו אבל היה יכול לגלגלו לבדו אף על פי שישראל מסייעו יש מי שהורה בזה להחמיר דמסייע אין בו ממש ויראה לי שמותר שאף נכרי מסייע לישראל ולמה נעשה הנכרי עיקר וישראל מסייע דכל שבדבריהם הולכין להקל: זרק אבן או חפץ לתוך היין מותר אפילו בשתייה אבל אם החפץ מתגלגל והוא דוחקו עד שנופל לתוך היין אסור אפי' בהנאה ואם עשה כן בהמתו מותר אפילו בשתייה אע"פ שמגלגלו ודוחה לפיכך נכרי שהביא ענבים בסלים וזרקן לגת שיש בו יין דרוך מותר דהוי כזורק אבן לגת ומ"מ לכתחלה אסור לעשותו שמא יגע ביין כתב הרשב"א יש מי שהורה שאסור ליתן ענבים בדרדורים לגת ע"י נכרי מפני שהענבים נסחטין והיין מתאסף לשולי הדרדורין ונמצא הנכרי שופך יין צלול לגת ואם ישראל מסייעו בנתינתו לגת מותר לכתחלה שהרי יש כאן כח ישראל מעורב בו עבר והביא הנכרי לכדו ושפכו לגת אע"פ שהיין מזלף על הענבים מותר מפני שעדיין לא נדרכו הענבים ולא נמשך יינו ואין מכוין לשפיכת היין אלא לשפיכת הענבים ע"כ נכרי הזורק מים לתוך היין מותר אפילו בשתייה ואפילו מאן דאית לי' נצוק חיבור היינו דוקא יין ליין אבל מים ליין לא בד"א שאינו מכוין למוזגו כגון זרק מים לחבית גדול או לכוס ולא ידע שהוא יין שהוא ידוע שאינו מכוין למזיגה אבל אם מכוין למזיגה אסור בשתייה ואם אין ידוע אם כיון למזיגה אם לאו כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשוב' דספיקא דרבנן לקולא נכרי שמערה מכלי שבידו לכלי שביד ישראל היוצא אסור בשתייה וישראל שמערה מכלי שבידו לכלי שביד נכרי מותר אפי' בשתייה ואם הנכרי מקרב הכלי לצד הקילוח לרש"י אסור בשתייה ולהריב"ם אפי' בהנאה וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל נכרי הנושא יינו של ישראל בנוד והישראל הולך עמו מותר אפי' אם הוא חסר והוא משכשך דרך הילוכו שאין דרך ניסוך בכך ואפילו אם הוא פתוח היה נושא בכובא אם היא חסרה שרי ואם היא מלאה אסורה שבקל יכול ליגע בו ולא יראהו הילכך חיישינן שמא נגע בו וכתב הרשב"א שאינה אסור אלא בשתייה ומותר בהנאה דלא חיישינן שמא יגע הנכרי בכוונה שהרי הוא עוסק במלאכתו אלא חיישינן שמא יגע בו שלא בכוונה וא"א הרא"ש ז"ל כתב אסור בסתם ויראה שר"ל אפי' בהנאה וכתב הרמב"ן בשם הראב"ד דוקא כשהישראל הולך אחריו דלא מצי מינטר ליה אבל הולך בצדו ונטר ליה אפי' מליא שרי שאי אפשר לו ליגע בו שלא יראוהו וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק ואם נושא הכובא במוט בשנים אפילו מלאה שרי שהיא רחוקה ממנו ואינו יכול ליגע בה וכ' הרשב"א נכרי הנושא חבית במוט או אפי' על כתפו והיא נקובה ומוציאה יין שלא מדעת הנכרי מותר אפי' היה היין נשפך מכחו דכל כחו שלא בכוונה מותר אפי' בשתייה היתה מטפטפת מעט אפילו יודע שמטפטפת מותר שאין היין נשפך מכחו של נכרי ולא מרבה בשפיכה בנדנודו שאפי' אם היתה מונחת ע"ג קרקע היתה מנטפת ומוציאה כך כדרך שמנטפת ומוציאה על כתפו ואין כאן כחו של נכרי כל עיקר ולכך מותר אלא שיש להתיישב בדבר ע"כ: