כמה דינין מיין נסך (ואיזו יין - טור יורה דעה סימן קכ״ג

יין שנתנסך לכו"ם אסור בהנאה וחכמים גזרו על סתם יינן משום בנותיהן ואסרוהו אף בהנאה אף על פי שלא עשו כן בשאר הדברים שגזרו עליהם והטעם כיון שיין נסך גמור אסור בהנאה עשו סתם יינם כאילו ודאי נתנסך והחמירו לאסור בהנאה אפי' מגע נכרי ביין שלנו אבל רשב"ם כתב בשם רש"י שכתב על שם הגאונים דבזמן הזה אין איסור הנאה במגע של נכרי ביין שלנו דנכרים בזמן הזה אין רגילין לנסך לכו"ם והוו לענין ניסוך כאילו אינן יודעין בטיב כו"ם ומשמשיה והוי כתינוק שעושה יין נסך לאסור בשתייה ולא כהנאה ועל זה סומכין בהרבה מקומות ליקח יין מן הנכרים בחובותיהן וגם אם נגע נכרי ביין שלנו מוכרין אותו לנכרים וא"א ז"ל האריך בו וסיום דבריו וטעמים הללו מספיקין למגע נכרי ביין שלנו אבל סתם יין שאסרו בהנאה משום בנותיהן אין טעם להתירו ומיהו י"ל שמתחלה לא אסרו סתם יינן אלא בשתייה מידי דהוה אפת שמן ושלקות אלא משום שהיו רגילין לנסך אסרוהו בהנאה כיין שנתנסך לכו"ם והאידנא שאין מנסכין דין הוא שנעשה סתם יינן כפת ושלקות ומכל מקום ראיה ברורה אין לנו להתירו בהנאה הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ע"כ: וכיון שמשום צד ניסוך אסרוהו לא אסרוהו אלא ביין הראוי לנסך לפיכך יין מבושל שלנו שנגע בו נכרי אין בו משום יין נסך ומאימתי נקרא מבושל משהרתיח ע"ג האש אלונתית שלנו שנגע בו נכרי וכן ביינומלין אין בו משום יין נסך ואיזו אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון יינומלין יין דבש ופלפלין ומפורש בגמ' שליש דבש שליש יין שליש פלפלין ויש מפרשין דוקא בכה"ג אבל בפחות מכאן יש בו משום יין נסך והרשב"א כתב דל"ד דד"ה נמי בפחות מכאן רק שישתנה טעמו מחמת הדבש והפלפלין אבל לא נשתנה טעמו לא ואלונתית שלהן אסורה וה"מ באותה שמוכרין בחנות אבל אם רואה שמוציא אותה מן האוצר מותר שאין מערבין בה יין עד שמוכרין אותה בחנות שלא תתקלקל: תבשיל שיש בו יין וננע בו הנכרי אפילו קודם שהרתיח אין בו משום יין נסך: כתב הרמב"ם אם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי לנסך הרי הוא כיין מבושל וכשכר ומותר לשתותו עם הנכרי וכתב א"א הרא"ש ז"ל ואין לסמוך על זה שעיקר הגזירה משום בנותיהן אלא שהחמירו לאוסרו בהנאה כיון שנתנסך לכו"ם וכ"כ הרמב"ן חומץ לאו בר ניסוך הוא לפיכך מן הראוי שלא יהא בו משום מגע נכרי ורבינו משולם רצה להתירו ונקרא חומץ משעבר עליו ג' ימים משעה שהחמיץ והרשב"א כתב שזה סימנו שאם מבעבע כששופכין אותו על הארץ אז ודאי חומץ גמור הוא ור"ת אוסרו לפי שאין אנו בקיאין בחומץ שיש יין שנראה כחומץ והוא יין גמור כמו יין שלא נתבשל בענביו כל צרכו וכן נוהגין לאוסרו וחומץ של נכרי שהיה תחלתו יין אסור שאף על פי שהחמיץ לא פקע איסוריה מיניה והבוסר ג"כ מן הראוי שלא יהא בו משום יין נסך דלאו בר ניסוך הוא אלא שר"ת החמיר ג"כ לפי שאין אנו בקיאין מתי נקרא בוסר יין מזוג אפילו נתן בו מים הרבה כל זמן שיש בו טעם יין יש בו משום יין נסך התמד שנותנין מים על גבי חרצנים כתב הר"ר אברהם אב ב"ד שאין בו משום יין נסך אא"כ נתן ג' מדות של מים ומצא ד' והראב"ד כתב שאין להתיר מגע נכרי בשום תמד וה"ר יונה כתב שמרים שלנו שתמדן ולא מצא אלא כדי מדתו פעם ראשון אסור ופעם שני מותר אבל שמרים של נכרי לעולם אסורין אפילו לא מצא אלא כדי מדתו אפילו תמדן כמה פעמים ומים שנותנין על החרצנים שנדרכו ברגל ולא נתעצרו בגלגל וקורה פעם ראשון ושני אסור אפילו לא מצא כדי מדתו שהזגים בולעים מהמים ויוצא היין שבהם הלכך לעולם יש בו משום מגע נכרי עד שיהא גרוע שאין דרך בני אדם לשתותו ואם נעצרו בגלגל אז אין בהן משום יין נסך אא"כ נתן ג' מדות של מים ומצא ד' וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל: חרסים שבלעו יין הרבה עד כששורין אותן במים פולטין יינן אם בלעו יי"נ הרי הוא כמותו ואסורין בהנאה החרצנים והזגין של נכרים תוך י"ב חדש אסורין בהנאה ולאחר י"ב חדש מותרין אפי' באכילה וכן שמרי יין ומיהו כתב ר"ת שלא התירו שמרים זגין וחרצנים אחר י"ב חדש אלא כשתמדן תחלה במים אבל אם לא תמדן אסורין לעולם אפילו יבשם בתנור ורבינו אפרים היה מתיר היכא שיבשן בתנור מיד ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל והמחמיץ בהן תוך זמן איסורו כל העיסה אסורה בהנאה כתב הרשב"א תמצית היין הנקרש על דופני החבית והקנקנים נהגו בהן היתר שכיון שנתייבש כל כך כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא ומעשים בכל יום שמשתמשין בכלי נכרים לאחר מילוי ואין מקלפין התמצית הנקרש עליו. מאימתי נקרא יין ליאסר במגע נכרי משהתחיל לימשך ואם משם ואילך נגע בו נכרי נאסר ואפילו לא נגע בו אלא דרכו ונמשך וירד מכחו לבור מה שבבור אסור כדבעינן מימר שלאסרו בכחו במאי דנפיק לברא ופירוש התחיל לימשך כמו שפירש רש"י שנמשך על הגת בעצמו כי הגת הוא מדרון ואם פינה החרצנים והזגין והבדילן מהיין והיין לבדו נמשך מצד העליון לצד דתחתון ונשאר דיין לבדו עומד נקרא המשכה ונאסר כל מה שבגת אפילו לא נגע אלא בחרצנים ובזגין אם יש בהן טופח על מנת להטפיח והרמב"ן כתב אפילו אם יש בו טופח על מנת להטפיח אינו אוסר אלא מקום מגעו אבל כל זמן שלא הבדיל היין מן הזגין והחרצנים לא הוי המשכה הילכך אם הגת סתומה ומלאה בענין שאי אפשר ליין לבדו לימשך בה אין בו תורת יין ליאסר במגע נכרי ולכאורה מותר לדרוך בה עם הנכרי אלא שר"ת החמיר לאסור בה כיון דבהמשכה כל דהו נעשה יין נסך א"א ליזהר ממגעו של נכרי אחר המשכה וכשדורכים בגיגית לא שייך בה המשכה אבל אם פינה לו החרצנים לצד אחד כדי שימשך היין לצד אחר הוי המשכה וכן אם מילא ממנו כוס יין וכיון לשלותו מן הזגין והחרצנים הוי המשכה וכ"ש אם הוציא מהיין דרך ברזא דהוי המשכה אבל אם לקח החרצנים עם היין לא הוי המשכה ואפילו אם לקחן נכרי ביחד מותר להחזיר המותר וגיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית הנכרי אסור לקנות ממנה שמא המשיך ממנה וחזר ומלאה אפילו בהעלמת העין שהעלים הישראל עיניו ממנה אסור ליקח ממנה אם לא שחתם הגיגית: גת שהיא סתומה ומלאה דלא שייך בה המשכה וירד ממנה יין והחרצנים ביחד לתוך הגרגותני שהוא סל שלפני הגת שהיין מסנן בו וממנו ירד לבור אין על מה שבגת תורת יין אלא מה שבסל לבד ואם נגע עכו"ם בסל נאסר ואם החזירו לגת נאסר מה שבגת משום תערובת יין שבסל שנתערבו בו ואלו הן דברי רב הונא וכך מביאם א"א הרא"ש ז"ל אבל בספר התרומות כתב כיון דקיימא לן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו אין הלכה כרב הונא בזה דחרצנים וזנים שאינם ממין היין מבטלין אותו: