דין יבם סריס וחרש שוטה וקטן - טור אבן העזר סימן קע״ב

יש יבם ויבמה שאינן בני חליצה ויבום מפני שינוי שבגופם ומהן מפני איסור שעליהם ובאותם ששינוי בגופם מהם לא מייבמין ולא חולצין ומהן מייבמין ולא חולצין ומהן חולצין ולא מייבמין ובאותם שהאיסור עליהם מהם לא מייבמין ולא חולצין ומהם חולצין ולא מייבמין כיצד הסריס והאיילונית אינם בני חליצה ויבום לפיכך איילונית שחלצה לא נפסלה בכך לכהונה וכן הסריס שחלץ או שחלצו לאשתו אינו כלום היה לאיילונית צרה מותרת להתייבם ודוקא איילונית ודאית שיש בה סימני איילונית אבל ספק איילונית חולצת ולא מתייבמת ודוקא סריס חמה שלקה ממעי אמו אבל סריס אדם שהיה לו שעת הכושר חולצין לאשתו או מייבמין והוא חולץ ואינו מייבם מפני שפסול לבא בקהל ואם עבר ובא עליה קנאה ומוציאה בגט ואלו הן סימני איילונית כל שאין לה דדין או שתשמיש קשה לה או שקולה כקול האיש או שאין לה בשר גבוה ועגול כמין כף למעלה מאותו מקום ובאחת מאלו חשובה כאיילונית ואלו הן סימני סריס שערו לקוי ורך או שמחליק בשרו ורך כבשר האשה או כשמטיל מים בגומא אינו מעלה קצף או שאינן מחמיצין כששוהין לעמוד בכלי או שאינו עושה כיפה פירוש שאין קילוח השתן הולך למרחוק ועושה כיפה כשמטיל מים כלפי מעלה אלא יורדין מיד או שאין בשרו מעלה הבל כשיוצא ממרחץ בימות הגשמים או שקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה או שלא נתמלא זקנו אפילו הביא שתי שערות בערוה ואין לו שערות בזקנו כלל אפילו אין בו אלא אחד מאלו הסימנין חשוב סריס אבל אם יש לו ב' שערות בזקנו לא חשיב סריס עד שיהיו בו כל הסימנים אבל אם יש בו כל הסימנים חשיב סריס אע"פ שיש לו ב' שערות בזקן אע"פ שאם יש לו ב' שערות במקום אחד בכל הגוף מוציאין אותו מחזקת סריס היינו טעמא לפי שבמקום חזקן רגיל להיות שם שער לכך אינו יוצא על ידו מכלל סריס שאם יש לו כל סימני סריס נדון כסריס ואע"פ שהביא שתי שערות בזקן חשוב אין לו זקן כיון שלא נתמלא זקנו בד"א שע"י הסימנין נידונים כסריס ואיילונית כשיהיו בהם הסימנים אחר שהם בני כ' שנה אבל קודם לכן אפילו יש בהם סימני סריס ואיילונית ולא הביאו שתי שערות אין נידונין כסריס ואיילונית אלא תולין הדבר במה שהם קטנים ודינן כקטנים בפחות מבן עשרים אבל מבן כ' ואילך אם יש בהן סימני סריס ואיילוני' נידונין כסריס ואיילוני' אפי הביאו אחר כן שערות ואם אין בהן סימנים וגם לא הביאו ב' שערות אין נידונים כסריס ואיילונית אלא חשובים כקטנים עד רוב שנותיהן ומרוב שנותיהן נידונין כסריס ואיילונית אפילו אין להם הסימנין והרמב"ם כתב דמשהגיע לעשרים שנה פחות ל' יום ולא הביא ב' שערות ויש בו הסימנין חשוב כסריס וכתב עוד בד"א כסריס חמה אבל מי שנחתכו או ניתקו גידיו או ביציו הוא הנקרא סריס אדם כשיהיה בן י"ג שנה ויום אחד נקרא גדול שאינו מביא סימנים לעולם אנדרוגינוס כתב הרמב"ם שדינו כסריס חמה שאינו בר חליצה ויבום וכן הוא לדעת רב אלפס אבל לדעת ר"י דינו כזכר גמור לכל דבר וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וטומטום כתב הרמב"ם חולץ ולא מייבם מפני שהוא ספק ואם נקרע ונמצא זכר רצה חולץ רצה מייבם וכתב א"א הרא"ש ז"ל אפילו אם נמצא זכר שמא הוא סריס הלכך אם יש לו אחים אחרים וחלץ הוא פסל עליהן ואם אין לו אחים אלא הוא חולץ ולא מייבם אחים מן האם וגר ועבד משוחרר אפי' הם תאומים והורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה אינם לא חולצין ולא מייבמים פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם והזקן לאו בני יבום נינהו אבל חולצין לפיכך מתו ולהם אחין מייבמים או חולצין לנשותיהן מתו אחיהם הם חולצין ולא מייבמים ואם בעלו קנו ופצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם יוציאו בגט חרשת קטנה ושוטה לאו בני חליצה הן אבל מתייבמות לפיכך אחת מאלו שנפלו לפני יבם אינו יכול לחלוץ אבל כונס ומוציא בגט אם ירצה וכן חש"ו לאו בני חליצה הם אבל מייבמים והחרש אינו יכול להוציא לעולם שאין גירושיו גירושין בד"א כשנפלה לו מאחיו פיקח אבל נפלה לו מאחיו חרש כשם שכנס אחיו ברמיזה כך יוציא ברמיזה והקטן יוציא בגט אם בא עליה לאחר שהגדיל ב' אחין א' פקח וא' חרש נשואין לשתי נשים נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת אחיו הפקח רצה חולץ רצה מייבם מת פקח בעל פקחת אחיו החרש כונס ואינו יכול לחלוץ ואינו מוציאה לעולם שני אחין פקחין נשואין ב' נשים נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת אחיו פקח כונס ואינו יכול לחלוץ ואם ירצה יוציא בגט מת פקח בעל פקחת אחיו רצה חולץ רצה מייבם ב' אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת פקח לפקחת וחרש לחרשת מת חרש בעל חרשת אחיו הפקח כונס ואם ירצה יוציא בגט מת פקח בעל פקחת אחיו החרש כונס ואינו מוציאה לעולם הסומא מייבם ואינו חולץ ואם חלץ חליצתו כשרה אשת הקטן והשוטה פטורין מן החליצה ומן היבום אבל אשת החרש והזקנה והעקרה הרי הן כשאר כל הנשים וחולצות ומתייבמות: