א׳
האשה שבאה ליפרע מכתובתה והוא במקום שאין כותבין כתובה או במקום שכותבין והביאה עדים שאבדה כתובתה וצריכים לכתוב שובר וכו' כותב לה אע"פ שאין בעלה עמה והוא שיכיר שם האשה ושם בעלה והבעל נותן שכר הסופר משנה וגמ' פרק גט פשוט (בבא בתרא ד' קסז:):
שכותבין שובר לאשה אע״פ שאין בעלה - טור אבן העזר סימן ק״י
שכותבין שובר לאשה אע״פ שאין בעלה. טור אבן העזר סימן ק״י, לרבינו יעקב בן אשר בעל הטורים, בעברית.
אבן העזר · סימן ק״י
האשה שבאה ליפרע מכתובתה והוא במקום שאין כותבין או במקום שכותבים והביאה עדים שאבדה כתובתה וצריכין לכתוב שובר לבעלה שנפרעה מכתובתה ובאה לסופר שיכתוב לה שובר כותב לה אע"פ שאין בעלה עמה והוא שיכיר שם האשה ושם בעלה והבעל נותן שכר הסופר ת"ח שחתם על שובר של כתובת אשה שנפרעה ובאה האשה שכתובה בו ואומרת לא צויתי לכותבו אלא אחרת ששמי כשמה צותה לכותבו והודה לדבריה ואמר לא זו היא שצותה לכותבו יכול לחזור בו מדבריו הראשונים ואין כאן משום חוזר ומגיד אבל אם אמר תחלה ברי לי שאינה זאת אינו יכול לחזור בו המוצא שובר כתוב על שם האשה שנפרעה כתובתה בזמן שהאשה מודה שנתנה לבעל יחזירנו לו אינה מודה אלא אומרת ממני נפל לא יתנו לא לאיש ולא לאשה:
בית יוסף · אבן העזר סימן ק״י
ב׳
ת"ח שחתם על שובר כתובת אשה שנפרעה וכו' שם ההוא תברא דהוה חתום עלה רבה בר בר חנא אתא לקמיה ההיא אתתא אמרה ליה לאו אנא הוא אמר אנא נמי אמרי להו לאו איהי היא ואמרו לי מיקש הוא דקשה לה ובגר לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ההוא תברא דהוה חתים עלה רבי ירמיה בר אבא אמרה ליה לאו אנא הואי א"ל איברא אנת הות אמר אביי אע"ג דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כיון דדק דק:
ג׳
המוצא שובר כתוב על שם האשה שנפרעת כתובתה בזמן שהאשה מודה וכו' ברייתא בסוף פרק קמא דמציעא (יט:):
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923
ב״ח · אבן העזר סימן ק״י
א׳
האשה שבאה וכו' משנה וגמ' פ' ג"פ (ד' קסד) וקאמר דאם לא יכירו אלא שם האשה דמצוה לכתוב שובר זימנין דתיזול וכתבה שובר לאשהששמה כשמה ויהבה לגברא דלאו דילה ואע"פ דגם במכירים שם האיש והאשה איכא למיחש לשני יוסף בן שמעון ששם נשותיהן ג"כ שוות כיון דלא שכיחא לא חיישי' ועיין במ"ש בח"מ בסי' ל"ט ובסימן מ"ט:
ב׳
ת"ח שחתם על השובר וכו' שם (סוף דף קס"ז) ובפירוש רשב"ם דתחלה אמר לא זו האשה שציותה לכותבו וחזר ואמר טעיתי וזו היא באמת וקיים השובר שאין בו טעות אבל הנימוקי יוסף פי' איפכא בההוא עובדא דהיינו דאמר שטעה וחתם בשובר לאשה אחרת ונאמן לומר שטעה דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק והשובר בטל דנכתב בטעות:
ג׳
המוצא שובר וכו' ברייתא ס"פ קמא דמציעא (סוף דף י"ט) וקאמר בגמר' דאע"ג דאיתרע בנפילה לא חיישינן דילמא כתבה שובר זה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלא וזבנתא לכתובה מניסן ועד תשרי ומפיק ליה לשובר וטריף מלקוחות שלא כדין דכיון דקיי"ל המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול א"כ שפיר טריף כדין והתוס' הקשו בפרק הכותב סוף (כתובות דף פה) בהא דקאמר התם מודה שמואל במכנסת ש"ח לבעלה וחזרה ומחלתו שאינו מחול מפני שידו כידה א"כ אכתי קשה אמאי מחזיר השובר ליחוש דלמא אתא בעל הראשון למיטרף מבעלה השני שלא כדין וצ"ל דמיירי התם בדלית לה בעל עכ"ל:
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923
פרישה · אבן העזר סימן ק״י
א׳
אע"פ (שאין בעלה עמה דהא זכות הוא לבעל וזכין לאדם שלא בפניו כ"פ):
ב׳
ושם בעלה וקשה בשלמא דשם האשה צריכין להכיר דחיישינן דלמא אשה זו העלה שמה בשם אשה אחרת (ותעשה קנוניא עם אותו בעל ששמו כשם בעלה כ"פ) ותתן השובר לבעל של אותה אשה ותפסיד אותה אשה את כתובתה אלא שם הבעל למה צריכין להכיר ובח"מ סימן ל"ט ומ"ט כתב נמי שצריכין להכיר שם הלוה והמלוה אבל אותו הטעם אין שייך כאן וי"ל דיש לחוש שמא יש עוד אשה אחרת בעיר הזאת ששמה כשמה והיא תעשה ערמה ליתן שובר זה לבעל אותה האשה שגירש אותה אשה וכן איתא שם בגמרא אגט ושובר דתנא להו במתני' יחד בפרק ג"פ דף קט"ז ע"א ועיין בדרישה:
ג׳
והבעל נותן שכר הסופר דזכות הוא לו שלא תחזיר ותגבה כתובה זימנא אחריתי רשב"ם:
ד׳
ה"ג בספרים של קלף והודה לדבריה ואמרו לו שציותה לכותבו יכול לחזור בו מדבריו הראשונים ולומר זו היא ואין כאן משום חוזר ומגיד. פירוש אף שאמר מתחלה לא זו היא לאו הגדה היא משום דת"ח אין דרכו לדקדק בנשי מש"ה יכול לחזור ולימא מה שאמרתי מתחלה לא זו היא טעיתי כי לא דקדקתי אבל אי אמר תחלה ברי לי שאינה זאת הרי דקדק ואינו יכול לחזור ודברי רבינו אלו ע"פ פירש"י ותוספתא דפרק ג"פ ריש דף קפ"ח ע"ש אבל נ"י פירשו שם בע"א ועד"ר:
ה׳
המוצא שובר כו' (עיין בח"מ סימן ס"ה) ועיין בדרישה:
נחלת הכלל · Tur Even HaEzer, Vilna, 1923
על הסימן הזה
טור אבן העזר סימן ק״י, מתוך חלק אבן העזר. ארבעת הטורים לרבינו יעקב בן אשר, בעל הטורים, הם מיסודות ספרות ההלכה - פסקי ההלכה ערוכים ומסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים, וספר זה הוא שעליו נבנה השולחן ערוך שהלך אחר סדר סימניו. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
טור - ארבעה טורים, רבינו יעקב בן אשר - נחלת הכלל