כיצד נפרעים לנזקים מהמזיק ומיורשיו - טור חושן משפט סימן תי״ט

כשבאין להגבות נזקו רואין אם יש למזיק מטלטלין אין יורדין לנכסיו למכור קרקעותיו אלא יתן לו מטלטלין כ"כ הרא"ש בפ"ק דב"ק לענין פריעת ב"ח וז"ל ולענין פריעת ב"ח נ"ל אי אית ליה ללוה מטלטלי ומקרקעי כפינן ליה למיתב ליה מטלטלי אם חפץ בהם המלוה יותר מבקרקעי כיון דזוזי יהיב שקיל כל מידי דמקרב לזוזי טפי והיינו מטלטלי דאי לא מזדבן בהאי מתא מזדבן במתא אחריתא עכ"ל ודימה רבינו פריעת נזקין לפריעת בעל חוב אע"פ שיש לחלק ביניהן דעד כאן לא אמר הרא"ש אלא בבעל חוב משום דכיון דזוזי יהיב וכו' אבל בנזקין דליכא האי טעמא לא משמע לרבינו דכיון דלא אשכחן דפלוג רבנן בינייהו בהכי לא מפליגינן: ומ"ש ואפילו שיש לו כסף יכול לשלמו בסובין דכל מילי דמיטלטל מיטב הוא הוא מימרא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בפ"ק דב"ק:ומ"ש ושמין אותו כפי מה שיכול למכרן מיד ובמקומו ז"ל הרא"ש שם וכד יהיב ליה מטלטלי אף על גב דאמרינן כל מילי מיטב הוא ואפילו סובין יש לשום כל מה שנותן לו בשומא שיוכל המלוה למכרו מיד באותה שומא אפילו בביתו ולא יצטרך לחזור בעיירות ובשווקים כדי למכרו דאם לא כן נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו אם אין לו מעות והמלוה לא יוכל למכרו לאלתר עכ"ל ומשמע לרבינו דהוא הדין לנזקין ואף על פי שיש לחלק ביניהם דעד כאן לא אמר הרא"ש אלא בבעל חוב משום דלא תנעול דלת אבל בנזקין דלא שייך האי טעמא לא משמע לרבי' דלא פלוג רבנן בינייהו לענין זה:ומ"ש ואם אין לו מטלטלין יורדים לקרקע עידית שבנכסיו משנה ריש פרק הניזקין (גיטין מח:): ומה שאמר ואפילו אם זיבורית של מזיק טובה כעידית של ניזק אינו מקבלה ממנו אלא צריך שיתן לו מעידית שבקרקעותיו ברישב"ק (דף ו:) ת"ר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק ד"ר ישמעאל ר"ע אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית ואסיקנא דבהא פליגי דרבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ואם היתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק יהיב ליה זיבורית ור"ע סבר בדמזיק שיימינן ויהיב ליה עידית וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו:

ומ"ש ואם יש לו שני עידית אין הניזק יכול לומר לו תן לי מעידית פלוני אלא תלוי ברצון המזיק ליתן לו מה שירצה אבל כשמזיק חפץ ליתן לו העידית שבקש אלא שהיא עתה בזול וממתין עד שתתייקר וכו' אין שומעין לו וצריך ליתנה לו כפי מה שהיא שוה עתה כ"כ הרא"ש בריש ב"ק אהא דקאמר הכא גבי נזקין דינם בעידית אי א"ל הב לי בינונית טפי פורתא א"ל אי שקלת כדינך שקול ואי לא שקול כיוקרא דלקמיה ופריך ליה רב אחא בר יעקב א"כ הורע כחן של נזקין אצל בינונית וזיבורית: אם גובין לניזקין מהלקוחות ואם נאמן לומר פרעתי עיין במישרים נל"א ח"א:

מת המזיק קודם שישלם וכו' כל זה מבואר בגמרא בפ"ק דב"ק (יד:):ומ"ש בשם רב אלפס שם:ומ"ש בשם רבינו אפרים ומ"ש בשם הרא"ש שם הכל שם בפסקי הרא"ש ז"ל:

כשבאין להגבות וכו'. נראה דרבינו למד לפסוק כך מההיא דפ"ק דב"ק דרמי ליה אביי לרבה כתיב מיטב שדהו אין מידי אחרינא לא והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין ואסיק רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן בדוכתא אחריתא לבר מארעא דליתיב ליה ממיטב כי היכא דליקפוץ עליה זבינא אלמא דמטלטלין הוי טפי מיטב ממקרקעי ואפי' סובין ואע"פ שהניזק חפץ יותר בקרקע מצי א"ל מזיק אנא יהיבנא לך כדינך ממיטב דהיינו מטלטלי ואפי' סובין אלא דאם אין לו מטלטלין יהיב ליה ממיטב שדהו דהיינו עידית אבל אם המזיק חפץ ליתן לו קרקע והניזק חפץ במטלטלין אין הניזק יכול לכופו אלא נותן לו עידית קרקעותיו כדכתיב קרא מיטב שדהו [ומיטב כרמו] ישלם ומזה לא כתב רבינו כלום דפשיטא הוא בניזקין דע"כ לא כתב הרא"ש פ"ק דב"ק ורבינו לעיל בסימן ק"א אלא בב"ח דאם חפץ מלוה במטלטלין אין הלוה יכול לכופו ליקח ממנו קרקע דכיון דזוזי יהיב שקיל מידי דמיקרב לזוזי טפי והיינו מטלטלין אבל בנזקין אין הניזק יכול לכופו ליתן לו מטלטלין ולא כתב רבינו אלא היכא דהמזיק חפץ ליתן לו מטלטלין והניזק אינו חפץ אלא בקרקע כדכתיב קרא מיטב שדהו וקאמר דחייב ליקח מטלטלין כדכתיב נמי קרא ישיב אפי' סובין ודלא כנראה מדברי ב"י דהבין מדברי רבינו דכוונתו לומר דכפינן ליה למזיק ליתן לו מטלטלין והא ליתא אלא כדפירש' דיד המזיק על העליונה וכך מפורש בדברי ה' המגיד רפ"א דחובל ובפ"ח דה' נזקי ממון:

ומ"ש ואם יש לו שני עידית וכו' וצריך ליתנם לו כפי מה שהיא שוה עתה. כך כתב הרא"ש פ"ק דב"ק ולא דמי למלוה דצריך לקבל כיוקרא דלקמיה כדלעיל בסימן ק"ב ס"ד דשאני מלוה דאין דינו אלא בבינונית הילכך לא אלים כחו בעידית טפי משא"כ ניזקין דדינן בעידית אלים כחו דניזק טפי בעידית:

מת המזיק וכו' עד מהן ומן הזיבורית. ע"ל ס"ס ק"ח סל"ו דפסק לחלק בין גדולים לקטנים ולכך כתב כאן בסתם דמגבין מן הזיבורית ונסמוך על מ"ש למעלה דבניזקין דוקא בקטנים גובין מן הזיבורית:

וכ"כ הרא"ש פ"ק דב"ק אבל נ"י כתב שם דצריך לשלם לו בכסף אם יש לו וכתב עוד פרק שור שנגח ד' וה' דף י"ח ע"א דהניזק אית ליה לקבל אפילו זוזי דלא נפקי אלא ע"י הדחק וע"ש ובמרדכי מדינים אלו ועיין במישרים נל"א ח"א אם ניזקין גובין מלקוחות ואם המזיק נאמן לומר פרעתי:

כשבאין להגבות לניזק נזקו רואין כו' פ"ק דב"ק ד"ז ע"ב מסקינן דכל מטלטלין מיטב קרינן דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתא ולא כתב רחמנא מיטב שדהו אלא אי בעי לשלם לו בקרקע ועד"ר שם כתבתי ל' הגמרא: רואין אם יש למזיק מטלטלין כו' נראה דמדסתם רבי' בטענת הניזק והמזיק נראה דאיירי בדרך בני אדם דמסתמא ניחא ליה לשלם מטלטלין מבמקרקעי שלו שהוא דבר של קיימא והניזק עומד וחפץ את דינו לשלם לו בקרקעות כמ"ש מיטב שדהו ישלם ע"ז כ"ר דאין יורדין למכור הקרקע ומטעם דגם מטלטלין מיטב מיקרי ואפי' יש לו כסף יכול לשלמו בסובין אף שאין הדין כן במלוה ולוה וכמש"ר לעיל סימן ק"א וכיון שהרשות ביד המזיק ליתן לו מטלטלין מה"נ גם הב"ד כשבאו להגבות אף שלא בירר המזיק דבריו כגון שאינו בכאן אין יורדין למכור קרקעות אלא מגבין לו מטלטלין דמסתמא ניחא להמזיק בהכי ואם רוצה הניזק שיתן לו דוקא מטלטלין והמזיק ניחא ליה ליתן קרקעותיו מזה לא דיבר רבי' כאן אבל מוכח מדברי הרא"ש דלעולם הברירה ביד המזיק ודלא כב"י וכמ"ש בדרישה ע"ש: ומש"ר ושמין לו כפי מה שיכול למכרו מיד ובמקומו כ"כ הרא"ש שם ואע"ג דקאי שם אפריעת ב"ח ומטעם דאל"כ נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו ולא יוכל למכרו לאלתר ס"ל לרבי' דה"ה לתשלומי ניזק דהא רחמנא מעדיף כחו דניזק לשלם לו במיטב משא"כ בב"ח דדינו מן התורה בזיבורית ומתקנת חכמים בבינונית וק"ל ועמ"ש בסי' ק"א בפירוש דימכרנו מיד ובמקומו: ואפי' אם זיבורית של מזיק טובה כו' שם וע"ל סימן ק"ב מ"ש שם:

מת המזיק קודם שישלם כו' כל זה מבואר בפ"ק דב"ק שם: משום דהנזק נעשה עליהם כחוב פי' ואין נפרעין מיתומים אלא מזיבורית כמ"ש בסימן פ"ז: והאידנא שתקנו כו' כדלעיל סימן ק"ז: דבדורות הללו פי' דוקא בימיהם שהיו להם שדות וכרמים וסמכי דעתייהו עלייהו משא"כ עכשיו דעיקר משא ומתן שלנו הוא במעות ומטלטלין אף מדיני דגמרא גובין מהן דמטלטלין דידן עומדים במקום שדות דידהו ונ"מ דאם היה גובה מכח תקנה א"כ בדבר דלא שכיח לא היה גובה משא"כ מדינא דגמרא וכ"כ הרא"ש בב"ק וככ"ר בא"ע ר"ס ק' בשם הרמב"ם ע"ש אבל בכתובות פרק מציאת האשה הביא שם לר"ת שחולק ע"ז וכתב ול"נ דא"כ יבטל עכשיו תקנת השוק דאם כקרקע דמי ממילא אם מכרם הבעל תוציאם האשה מיד הלקוחות עכשיו וכ"כ התו' בדף ס"ז: מידי דהוה אגמלי דערביא כו' בכתובות דף פ"ז ופירש"י גמלים של ערביים דסמכה אשה דעתה עלייהו והוי כקרקעות: