זְבָחִים א׳ · ב׳

אשם בן שנה שהביאו בן שתים ובן שתים שהביאו בן שנה או ששחטו מחוסר זמן בבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השרפה עולת נזיר ועולת יולדת ועולת מצורע ששחטו בני שנים עשר חדש ויום אחד או ששחטן מחוסר זמן בבעלים ועולין על גבי מזבח [וטעונין] נסכים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. זה הוא כללו של דבר כל שאינו פוסל בעולת נדבה אינו פוסל בעולה וכל הפוסל בחטאת פוסל באשם חוץ מן האשם ששחטו שלא לשמו.

על ההלכה הזו

תוספתא זְבָחִים א׳ ב׳, מתוך מסכת זְבָחִים שבסדר קדשים. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.