יְבָמוֹת ו׳ · ד׳

שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה או שקדשה היא את עצמה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו [אומרין] לו המתן עד שיעשה מעשה או עד שתחלץ או עד שתתיבם מת המקדש המיבם חולץ שתיהן מת המיבם המקדש מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה משום ר"א אמרו [מתה] אשתו חולץ ליבמתו מתה יבמתו כונס את אשתו.

על ההלכה הזו

תוספתא יְבָמוֹת ו׳ ד׳, מתוך מסכת יְבָמוֹת שבסדר נשים. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.