שַׁבָּת י״ד · ב׳

היו כתובין תרגום בכל לשון מצילין אותן וגונזין אותן א"ר יוסי מעשה [שהלך ר'] חלפתא אצל רבן גמליאל לטבריא ומצאו שהיה יושב על שולחנו של ר' יוחנן [בן נוזף] ובידו ספר איוב תרגום והיה קורא בו אמר לו רבי חלפתא זכור הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אביך שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי תגנזו תחת הנדבך באותה שעה שלח רבן גמליאל וגנזו ר' יוסי בר יהודה אומר ערבה של טיט כפה עליו [ר' אומר] שתי תשובות בדבר דטיט לא היה בהר הבית [דבר אחר] וכי מאבדין [אותן] ביד אלא מניחין [אותה] במקום התורפה והן מתאבדין מאליהן.

על ההלכה הזו

תוספתא שַׁבָּת י״ד ב׳, מתוך מסכת שַׁבָּת שבסדר מועד. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.