נָזִיר ד׳ · ו׳

ר"ש השיזורי אומר האיש משלח תחת הדוד ואין האשה משלחת תחת הדוד מפני פרחי כהונה כיצד משלחו נותן עליו רוטב ומשלח [תחת הדוד של שלמים אם] שלח תחת הדוד של חטאת [ושל אשם] יצא אמר [רבי] שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם [נזירות] אלא אחת מעשה [ובא] אלי אחד מן הדרום [וראיתיו] יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים [נמתי] לו מה ראית לשחת שער זה נאה גם לי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות מן המעין [מים] ונסתכלתי [בבוביא] שלי ופחז יצרי עלי ובקש להעבירני מן העולם [נמתי לו רשע לא היה לך להתגרות אלא בדבר שאינו שלך בדבר שעתיד לעשות עפר רמה ותולעה הרי עלי לגלחך לשמים המכתי את ראשי ונשקתיו] ואמרתי כמותך ירבו עושי רצון מקום בישראל עליך [נתקיים זה שנאמר] (במדבר ו׳:ב׳) איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'.

הטקסט מוצג עם ניקוד