קִדּוּשִׁין ד׳ · ט׳

קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה בא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן לכונסה אם משכנסה בא אחד ואמר אני קדשתיה לא כל הימנו לאסרה קדשתי את בתי הקטנות בכלל [ולא הגדולות בכלל נתקדשה בתי אין הקטנות בכלל] גרשתי את בתי הקטנות בכלל ואין הגדולות בכלל נתגרשה בתי אין הקטנות בכלל נשבית ופדיתיה או שנבעלה לאחד מן הפסולין לא כל הימנו לאוסרה קדשתי את בתי והיה לו עשר בנות כולן אסורות מן הספק אם אמר גדולה לא נתקדשה אלא גדולה ואם אמר קטנה לא נתקדשה אלא קטנה.

על ההלכה הזו

תוספתא קִדּוּשִׁין ד׳ ט׳, מתוך מסכת קִדּוּשִׁין שבסדר נשים. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.