עֵרוּבִין ז׳ · ו׳
בני חצר ובני מרפסת [שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן] כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכן לחצר בד"א בזמן שהן של רבים ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן או שהיו של יחידים [ושכחו ולא עירבו] אבל אם היו של רבים ושכחו ולא עירבו [הגג והמרפסת והחצר והאכסדרה] כולן רשות אחת הן.
הטקסט מוצג עם ניקוד
על ההלכה הזו
תוספתא עֵרוּבִין ז׳ ו׳, מתוך מסכת עֵרוּבִין שבסדר מועד. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.