בָּבָא מְצִיעָא ד׳ · י״א

הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר לא יהא לוקח בשלו חטין ובשל חבירו שעורים אלא או בכולן חטים או בכולן שעורים כדי שיהו מעות שניהן שוות בחבילה. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן חטין ולקח בהן שעורין שעורין ולקח בהן חטין ידו על התחתונה אם פחתו פחתו לו ואם הוסיפו הוסיפו לאמצע הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח בהן כל מה שירצה ובלבד שלא יקח בהן לא כסות ולא עצים. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח באותו המין וכשהוא מוכר אין מוכר אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ובאחרונה אמר לו לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם יש עדים שלקח ומכר מוציאין ממנו על כרחו.

על ההלכה הזו

תוספתא בָּבָא מְצִיעָא ד׳ י״א, מתוך מסכת בָּבָא מְצִיעָא שבסדר נזיקין. התוספתא היא אוסף ברייתות תנאיות המקביל למשנה ומרחיב אותה, בעברית מנוקדת.