מדרש תנחומא · יִתְרוֹ · סימן א׳

‎וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ וְגוֹ' (קהלת ח, י). וְכִי יֵשׁ רְשָׁעִים קְבוּרִים בָּאִים וּמְהַלְּכִים. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר: אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁהֵן מֵתִים וְכִקְבוּרִין בְּחַיֵּיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל (איוב טו, כ). מַה הוּא מִתְחוֹלֵל? מֵת חוֹלֵל.

דָּבָר אַחֵר וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וָבָאוּ (קהלת ח, י), הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּגֵרִים שֶׁבָּאִים וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה. וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ (קהלת ח, י), אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

דָּבָר אַחֵר, וּמִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, מִמָּקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרָאוּ קְדוֹשִׁים שָׁם הֵם מְהַלְּכִין, וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָּעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ (קהלת ח, י). יִשְׁתַּכְּחוּ מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. דָּבָר אַחֵר, יִשְׁתַּכְּחוּ שֶׁהֵן מִשְׁתַּכְּחִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, גַּם זֶה הֶבֶל, אֵין זֶה הָבֶל שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם רוֹאִין אוֹתָן מִתְגַּיְּרִין תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. רוֹאִין אוֹתָן וְאֵינָן מִתְגַּיְּרִין, גַּם זֶה הָבֶל. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא וְנִתְגַּיֵּר וְהָיָה גֵּר שֶׁל אֱמֶת. זֶה יִתְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.