מדרש תנחומא · וַיֵּשֶׁב · סימן ו׳

‎וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים וְגוֹ' (קהלת ז, כו). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אֵין לְךָ קָשָׁה מִן הָאִשָּׁה. תֵּדַע לְךָ, שֶׁכְּשֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, כְּתִיב: וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ (שמות לב, כח). וְעַל יְדֵי אִשָּׁה בַּשִּׁטִּים נָפְלוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. הֱוֵי אוֹמֵר, וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה. מַהוּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ. אִלּוּלֵי שֶׁכָּתוּב בָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ, הָיְתָה תוֹפֶסֶת לָאָדָם בַּשּׁוּק.

בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת חַוָּה, הָיָה מְחַשֵּׁב מֵאֵיזֶה מָקוֹם לִבְרֹאתָהּ. אָמַר, אִם אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ, תִּהְיֶה רוּחָהּ גַּסָּה. מִן הָעַיִן, תִּהְיֶה סַקְרָנִית. מִן הַפֶּה, תִּהְיֶה פַּטְפְּטָנִית. מִן הָאֹזֶן, תִּהְיֶה צַיְּתָנִית. מִן הַיָּדַיִם, תִּהְיֶה גּוֹנֶבֶת. מִן הָרַגְלַיִם, תִּהְיֶה פַּרְדָּנִית. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּרָאָהּ מִן הַצֵּלָע מִמָּקוֹם צָנוּעַ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה צְנוּעָה יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו (בראשית ב, כב). וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָצְאוּ יְדֵיהֶן מֵאֵלּוּ הַמּוּמִין. לֹא בְרָאָהּ מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹּא תְהֵא רוּחָהּ גַּסָּה, עָמְדוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וְהָיְתָה רוּחָן גַּסָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ' (ישעיה ג, טז). לֹא בְרָאָהּ מִן הָעַיִן שֶׁלֹּא תְהֵא סַקְרָנִית, עָמְדָה חַוָּה וְהָיְתָה סַקְרָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ וְגוֹ' (בראשית ג, ו). לֹא בְרָאָהּ מִן הַפֶּה שֶׁלֹּא תְהֵא פַטְפְּטָנִית, עָמְדָה לֵאָה וְהָיְתָה פַטְפְּטָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי (בראשית ל, טו). וְכֵן, וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א). לֹא בְרָאָהּ מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹּא תְהֵא צַיְּתָנִית, עָמְדָה שָׂרָה וְהָיְתָה צַיְּתָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל (בראשית יח, י). לֹא בְרָאָהּ מִן הַיָּד שֶׁלֹּא תְהֵא גוֹנֶבֶת, וְרָחֵל הָיְתָה גוֹנֶבֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים (בראשית לא, יט). לֹא בְרָאָהּ מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹּא תְהֵא פַרְדָּנִית, עָמְדָה לֵאָה וְהָיְתָה פַרְדָּנִית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּצֵא לֵאָה (בראשית ל, טז). וְכֵן וַתֵּצֵא דִינָה (בראשית לד, א).

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, וְזוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, בִּכְשֵׁרוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר הַנָּשִׁים. אֲבָל בִּצְנוּעוֹת שֶׁבְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם מַה כְּתִיב: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי. טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה, זֶה יוֹסֵף, וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ, זֶה זִמְרִי שֶׁנִּלְכַּד בָּהּ בַּשִּׁטִּים.

וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וְגוֹ' (תהלים סט, כד). אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהַצַּדִּיקִים מִתְרוֹמְמִין בְּעֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם (בראשית כב, ד). וְכֵן וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל (בראשית כב, יג). וְכֵן וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים (בראשית יח, ב). בְּיִצְחָק, וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְגוֹ' (בראשית כד, סג). בְּיַעֲקֹב, וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים (בראשית לג, א). אֲבָל הָרְשָׁעִים, נוֹפְלִים בְּעֵינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן (בראשית יג, י), זֶה סְדוֹם, שֶׁהִנִּיחַ לְאַבְרָהָם וְהָלַךְ לִסְדוֹם לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶן. לְכָךְ קָרָא שְׁמוֹ לוֹט, שְׁמוֹ גָרַם לוֹ. וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר (במדבר כב, ב). וְכֵן אַתָּה פוֹתֵר אֶת כֻּלָּם.