מדרש תנחומא · וַיְחִי · סימן ב׳

‎וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו (קהלת ח, ח). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, חֲצוֹצְרוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָמוּת, גְּנָזָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יְהֵא תוֹקֵעַ אָדָם אַחֵר בָּהֶן וְהֵן בָּאִין אֶצְלוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת.

דָּבָר אַחֵר, אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, כְּשֶׁעָשָׂה זִמְרִי אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה (במדבר כה, ח). וְהֵיכָן הָיָה מֹשֶׁה, וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה מְדַבֵּר לִפְנֵי מֹשֶׁה. אֶלָּא לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. וְאֵין מָוֶת אֶלָּא לְשׁוֹן הַשְׁפָּלָה, נִתְּנָה הַיְשׁוּעָה לְפִינְחָס וְהִשְׁפִּיל מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹ.

וְאַף דָּוִד כְּתִיב בּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן (מלכים א א, א). כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת (מלכים א ב, א).

וְאַף יַעֲקֹב כְּשֶׁנָּטָה לָמוּת, הִתְחִיל מַשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ. אֵימָתַי, כְּשֶׁקָּרַב לַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ אַתָּה נִטְמָן וְאֵין אַתָּה מֵת.

וַיִּקְרְבוּ. מַהוּ וַיִּקְרְבוּ, אָמַר לֵהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַיּוֹם קוֹבֵל עָלֶיךָ לוֹמַר כִּי הוּא יָקוּם, כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר, פְּלוֹנִי קָרַב עַל חֲבֵרוֹ. הֱוֵי, וַיִּקְרְבוּ.

וַיִּקְרְבוּ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קְרִיבָה לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו. דָּוִד כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו בֹּעַז וְעוֹבֵד וְיִשָׁי. וְעוֹבֵד, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה חָיָה. וְדָוִד לֹא חָיָה אֶלָּא שִׁבְעִים, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו, לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ וַיִּקְרְבוּ.

עַמְרָם חָיָה מֵאָה שְׁלֹשִים וְשֶׁבַע שָׁנִים, וּמֹשֶׁה לֹא חָיָה אֶלָּא מֵאָה וְעֶשְׂרִים. לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת (דברים לא, יד). יַעֲקֹב כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו. אַבְרָהָם חָיָה מֵאָה שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ. יִצְחָק, מֵאָה וּשְׁמוֹנִים. יַעֲקֹב, מֵאָה אַרְבָּעִים וָשֶׁבַע. לְפִיכָךְ כְּתִיב בּוֹ קְרִיבָה, וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל.