מדרש תנחומא · וָאֵרָא · סימן ז׳

‎וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ וְגוֹ' (תהלים כד, ז). שְׁלֹמֹה אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס אֶת הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, עָשָׂה אָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהִכְנִיס אֶת הָאָרוֹן לְתוֹכוֹ וְנָשָׂא אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָיָה הַפֶּתַח שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאֵין עֶשֶׂר אַמּוֹת יְכוֹלוֹת לִכָּנֵס לְתוֹךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת. וְעוֹד, שֶׁהָיוּ טְעוּנִין בּוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לְהַכְנִיסוֹ, לֹא הָיָה יָכוֹל. עָמַד שְׁלֹמֹה וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. הִתְחִיל מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר: ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ (דה״‎ב ו, מב).

מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבָרָכָה: הָלַךְ וְהֵבִיא אֲרוֹנוֹ שֶׁל דָוִד אָבִיו, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲלָבוֹ: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָיָה דָּוִד. וְהַכֹּל מִמְּךָ לִדְרֹשׁ. שֶׁכֵּן דָּוִד אָמַר: ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר (תהלים ל, ג) וְהָיָה שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשֵׂה בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ (דה״‎ב ו, מב). מִיָּד נַעֲנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ וְגוֹ'. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת, וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ וְגוֹ' (קהלת ד, ב). הִתְחִיל שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד (תהלים כד, ז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ הַשְּׁעָרִים לֵירֵד וְלָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיוּ סְבוּרִין שֶׁעַל נַפְשׁוֹ הוּא אוֹמֵר מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמְרוּ לוֹ: מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמַר לָהֶם: ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כָּךְ: מִיָּד שָׁקָטוּ. אִלּוּלֵי כֵּן, בִּקְּשׁוֹ לָרֹץ רֹאשׁוֹ וְלַהֲמִיתוֹ.