מדרש תנחומא · תּוֹלְדֹת · סימן י״ד

‎שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (תהלים קכא, א). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר (זכריה ד, ז), זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד (ישעיה נב, יג). יָרוּם מֵאַבְרָהָם, וְנִשָּׂא מִיִּצְחָק, וְגָבַהּ מִיַּעֲקֹב. יָרוּם מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' (בראשית חד, כב). וְנִשָּׂא מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְגָבַהּ מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַבֹּתֶם מְלֵאֹת עֵינַיִם (יחזקאל א, יח). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל.

וּמִמִּי הוּא יוֹצֵא, מִזְּרֻבָּבֶל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זְרֻבָּבֶל, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹלַד בְּבָבֶל. וּמִי הוּא מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, אֲבִיָּה בְנוֹ וְגוֹ', עַד וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה (דה״‎א ג, י-כד). וּמַהוּ עֲנָנִי, זֶה מָשִׁיחַ. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה (זכריה ד, י). שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא (דניאל ז, יג).

וַעֲנָנִי שִׁבְעָה, מַהוּ שִׁבְעָה. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְגוֹ' (ישעיה יא, ד). וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה וְגוֹ' (זכריה ד, ז), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה וְגוֹ', וּכְתִיב: וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא (דניאל ב, לה). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. וְהֵיכָן הוּא בָא, דֶּרֶךְ הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר וְגוֹ' (ישעיה נב, ז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין וְאוֹמְרִים: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהלים קכא, א). אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.