מדרש תנחומא · תְּצַוֶּה · סימן י״ב

‎וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם (תהלים קיט, פט).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי: לְעוֹלָם ה' תְּהֵא נוֹהֵג עִמָּנוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים. אֵימָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁיָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְרִיבִין זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד וּמַצִּילוֹ, וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד וּמַצִּילוֹ. מִיכָאֵל אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד, וְגַבְרִיאֵל אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד,

אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָכִים: אֵין זוֹ שֶׁלָּכֶם, אֶלָּא אֲנִי יוֹרֵד בִּכְבוֹדִי וּמַצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים (בראשית טו, ז). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָכִים: לִבְנֵי בָּנָיו אַתֶּם יוֹרְדִים וּמַצִּילִים. כְּשֶׁיָּרְדוּ חֲנַנְיָא מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן, יָרַד הַמַּלְאָךְ וְהִצִּילָן, שֶׁנֶּאֱמַר: עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי (דניאל ג, כח). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ (תהלים קיט פט, צ). לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת קִיַּמְתָּ אֱמוּנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ שֶׁאָנוּ יוֹרְדִין וּמַצִּילִין לִבְנֵי בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם.

כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד, לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם (תהלים קיט, צ, צא), בְּמִשְׁפָּט בָּרָאתָ אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים (בראשית א, א). דָּבָר אַחֵר, לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם, אֲפִלּוּ הַיּוֹם בְּמִשְׁפָּט הוּא יוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר מִשְׁפָּטוֹ יִתֵּן לָאוֹר (צפניה ג, ה). לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם (תהלים קיט, צא). הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד (תהלים קב, כז), אַתָּה הוּא קִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, וְאַתָּה תַעֲמֹד, אַתָּה תַּעֲמִיד אֲחֵרִים. דָּבָר אַחֵר, וְאַתָּה תַעֲמֹד, בִּדְבָרֶךָ. בְּאֵיזֶה דָּבָר? דָּבָר שֶׁדִּבַּרְתָּ לְאַהֲרֹן שֶׁתְּהֵא הַכְּהֻנָּה מִתְבַּסֶּסֶת בְּיָדוֹ.