מדרש תנחומא · נֹחַ · סימן י״ב

‎וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מִי הוּא הַמְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָאִישׁ מְצֻוֶּה וְלֹא הָאִשָּׁה.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, עַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר, וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית א, כח). וּכְבָשָׁהּ כְּתִיב, הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ אֶת הָאָרֶץ וְאֵין הָאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת וְהָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פִּרְיָהּ וּרְבִיָּה יוֹתֵר מִן הָאִשָּׁה,

תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי דָּחַק אַבְרָהָם לְהַשִּׂיא אִשָּׁה לְיִצְחָק בְּנוֹ, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ וְגוֹ' (בראשית כד, ב). וּכְתִיב: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְגוֹ' (בראשית כד, ג). וּכְתִיב: כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְגוֹ' (בראשית כד, ד). הֲרֵי אַבְרָהָם דָּחַק עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכֵן יִצְחָק אָמַר לְיַעֲקֹב, קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם וְגוֹ' (בראשית כח, ב), לִשָּׂא אִשָּׁה הַהוֹגֶנֶת לוֹ. וְלֹא כְּדוֹר הַמַּבּוּל שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִין בַּזְּנוּת וְהוֹלְכִין וְנִזְקָקִין לְשֶׁאֵינָן מִינָן. רְאֵה מַה כְּתִיב בָּהֶן, וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים וְגוֹ', וּלְכָךְ אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם.

וְאַף הַבְּהֵמָה קִלְקְלוּ לְשֶׁאֵינָן מִינָן, הַסּוּס עַל הַחֲמוֹר, וְהַחֲמוֹר עַל הַסּוּס, וְהַנָּחָשׁ עַל הַצִּפּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר (בראשית ו, יב). כָּל אָדָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא כָּל בָּשָׂר, לְפִיכָךְ וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה וְגוֹ'. וְלֹא נִכְנְסוּ לַתֵּבָה אֶלָּא אוֹתָן שֶׁלֹּא קִלְקְלוּ לִשֶׁאֵינָן מִינָן, שֶׁנֶּאֱמַר: מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה (בראשית ז, ח), לְפִי שֶׁאֵין הַתֵּבָה קוֹלֶטֶת אֶלָּא כְשֵׁרִים. וּמֵאֲלֵיהֶן בָּאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ.

רְאֵה מַה כְּתִיב בִּיצִיאָתָן מִן הַתֵּבָה, כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה. וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּחָה בַּבְּהֵמָה? אֶלָּא מִמִּשְׁפָּחָה שֶׁלֹּא נִדְבְּקָה לְמִין אַחֵר, לְכָךְ יִחֲסָן הַכָּתוּב הֵם וּבְנֵי נֹחַ.

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה. וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ, שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲוָיָה בָּעוֹלָם. אֲבָל בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב בַּלָּהוֹת, בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ וּתֲבֻקְשִׁי וְלֹא תִמָּצְאִי וְגוֹ' (יחזקאל כו, כא),

בַּלָּהוֹת אֶתְּנֵךְ וְאֵינֵךְ עַכְשָׁו, וּתְבֻקְשִׁי לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא תִמָּצְאִי לֶעָתִיד לָבֹא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַעֲתִידִין לִהְיוֹת. וּמִנַּיִן, דִּכְתִיב: זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם (תהלים עד, ב). קֶדֶם, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. וְהֵן עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם (דברים כט, ט). וְאוֹמֵר: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד). וַעֲתִידִים לִהְיוֹת לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ לִי אָמַר ה' צְבָאוֹת לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ (מלאכי ג, יז).

הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיֶפֶת, וְכִי שֵׁם הָיָה הַגָּדוֹל, וְהָא כְתִיב, אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל. וְלָמָּה הִקְדִּים שֵׁם, לְפִי שֶׁהָיָה כָּשֵׁר וְשָׁלֵם לְבוֹרְאוֹ.

וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן, זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָה שֶׁשִּׁמְשׁוּ בַתֵּבָה. אֵלֶּה הֵם, חָם וְכֶלֶב וְעוֹרֵב, וּשְׁלֹשְתָּן לָקוּ. חָם לָקָה בְּעוֹרוֹ, כֶּלֶב נִקְשַׁר, עוֹרֵב מַזְרִיעַ מִן הַפֶּה. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ.