מדרש תנחומא · מִשְׁפָּטִים · סימן י״ט

‎הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ (תהלים צא, יא). עָשָׂה אָדָם מִצְוָה אַחַת, מוֹסְרִים לוֹ מַלְאָךְ אֶחָד. עָשָׂה שְׁתֵּי מִצְוֹת, מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי מַלְאָכִים. עָשָׂה כָּל הַמִּצְוֹת, מוֹסְרִין לוֹ מַלְאָכִים הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ. וּמִי הֵן הַמַּלְאָכִים? אֵלּוּ שֶׁמְּשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִן הַמַּזִּיקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ (תהלים צא, ז). וּמַה הוּא יִפֹּל? שֶׁמַּשְׁלִימִים לוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִיד (דה״‎א יב כ, כא). וּכְתִיב: בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִיקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה (דה״‎א יב, כא).

וּרְבָבָה מִימִינֶךָ. לָמָּה מִן הַשְּׂמֹאל אֶלֶף וּמִן הַיָּמִין רְבָבָה? לְפִי שֶׁהַשְּׂמֹאל אֵינָהּ צְרִיכָה מַלְאָכִים הַרְבֵּה, שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב בַּתְּפִלִּין, וְהַתְּפִלִּין נְתוּנִין עַל הַשְּׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ (דברים ו, ח)

אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא: אֵין כְּתִיב כָּאן יְהֵא מִצִּדְּךָ אֶלָּא יִפֹּל. שְׂמֹאל שֶׁאֵינָהּ פְּשׁוּטָה בַּמִּצְוֹת, אֵינָהּ מַפֶּלֶת אֶלָּא אֶלֶף מַזִּיקִין. וְיָמִין שֶׁהִיא פְּשׁוּטָה בַּמִּצְוֹת, מַפֶּלֶת רִבּוֹא מַזִּיקִין.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַהוּ יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רִבּוֹא וְאֶלֶף מַלְאָכִים, שֶׁיְּהוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ וְעוֹשִׂין לוֹ דֶּרֶךְ, וְאֶחָד מֵהֶן מַכְרִיז לְפָנָיו וְאוֹמֵר: תְּנוּ כָּבוֹד לְצַלְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מָלֵא רוּחוֹת וּמַזִּיקִים.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שַׁלּוּם בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: אֵין לְךָ בֵּית רֹבַע בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין מַזִּיקִין. וְהֵיאַךְ עֲשׂוּיִן? אָמַר רַבִּי לֵוִי: פוֹרְמָא בִּפְנֵיהֶם, כְּגוֹן חֲמוֹרִים שֶׁל טוֹחֲנִים. וּכְשֶׁהָעֲוֹנוֹת גּוֹרְמִין, הַפוֹרְמָא נִגְלֶה וְהָאָדָם נִשְׁתַּטֶּה. וּכְשֶׁהַמַּלְאָךְ כּוֹרֵז, הָאָדָם בְּשָׁלוֹם. שָׁתַק, מִיָּד נִזּוֹק, וְהַמַּלְאָךְ אוֹמֵר נִשְׁלַם פְּלוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים (איוב לג, כב). לַמֵּתִים אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן אֶלָּא לַמְמִתִים, לְאוֹתָן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁהוּא נִמְסַר לָהֶם.

וּמִנַּיִן שֶׁהַמַּלְאָךְ כּוֹרֵז לְפָנָיו? שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף (איוב לג, כג). אִם יְהֵא מִן אוֹתָן אֶלֶף, כּוֹרֵז לְפָנָיו, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ (איוב לג, כג). אוֹתָהּ שָׁעָה, וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר (איוב לג, כד). הֱוֵי, אִם נִתְרַבָּה בַּמִּצְוֹת, רִבּוֹא וְאֶלֶף מַלְאָכִים מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ. וְאִם הוּא שָׁלֵם בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמְּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ (תהלים קכא, ה).

וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּיַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ: אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז). אִישׁ תָּם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, ישֵׁב אֹהָלִים עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְנִתְרַבָּה בַּמִּצְוֹת, נִמְסְרוּ לוֹ מַחֲנוֹת מַלְאָכִים לְשָׁמְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה, וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם (תהלים לב ב, ג). וְאוֹמֵר: וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר, וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ (תהלים כח יב, טו).

אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁרָאָה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים וּפָמַלְיָא שֶׁלּוֹ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ וּמְשַׁלֵּחַ מַלְאָכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו (תהלים לב, ד). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע (תהלים מח, טז). אָמַר הַכָּתוּב: מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו (משלי כ, ז).