מדרש תנחומא · מַסְעֵי · סימן י״ג

וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם. וּכְתִיב: שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם, אֶת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים. שָׁלֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁלֹשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּזְרָח, בְּאֶרֶץ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְאֶרֶץ בְּנֵי גָּד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר (דברים ד, מג). רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר, אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר הֲרֵי שָׁלֹש בַּמִּזְרָח. וְשָׁלֹשׁ בַּמַּעֲרָב, בְּחֶבְרוֹן שֶׁל יְהוּדָה, וּשְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, זֶה הוּא נַפּוֹלִין, וְקָדֵשׁ בַּגָּלִיל מִשֵּׁבֶט נַפְתָּלִי. מֹשֶׁה לֹא חִלֵּק אֶלָּא לָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה, וְהִבְדִּיל מֵהֶם שָׁלֹשׁ עָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹש עָרִים (שם פסוק מא). אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ חִלֵּק לְכָל הַשְּׁבָטִים, וְנָטְלוּ בְּגוֹרְלוֹתֵיהֶם וְנָתְנוּ לְשֵׁבֶט לֵוִי אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה עִיר, וְנָטְלוּ הַכֹּהֲנִים שְׁלֹש עֶשְׂרֵה, וְהַשְּׁאָר לַלְּוִיִּם. וְשָׁלֹשׁ עָרֵי מִקְלָט עָלוּ בְּגוֹרָלָם. וְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה (יהושע יג, לג). לָמָּה, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר לוֹ (דברים יח, ב). אַתְּ מוֹצֵא שֶׁסַּנְחֵרִיב הִגְלָה יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ גָּלֻיּוֹת. גָּלוּת רִאשׁוֹנָה, הֶגְלָה לָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשֶּׁה. הַשְּׁנִיָּה, שֵׁבֶט זְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי (ישעיה ח, כג). הַשְּׁלִישִׁי הֶגְלָה שְׁאָר הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד (שם), הִכְבִּידָן כִּבְמַכְבֵּד. נְבוּכַדְנֶצַּר אַף הוּא הֶגְלָה שָׁלֹשׁ גָּלֻיּוֹת, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן. בָּרִאשׁוֹנָה הִגְלָה יְהוֹיָקִים, וּבַשְּׁנִיָּה יְהוֹיָכִין. מֶה עָשָׂה. קָשַׁר אוֹתוֹ בּקוֹרְנִין שֶׁלּוֹ מְיוּקָר, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הִנְנִי מְשַׁלֶּחְךָ בַּגְּבִירָה. מָה הַגְּבִירָה הַזּוֹ אָדָם מְיַקֵּר אוֹתָהּ, כָּךְ עָשָׂה לוֹ. נְבוּזַרְאֲדָן הִגְלָה לְצִדְקִיָּהוּ, הֲרֵי שָׁלֹשׁ גָּלֻיּוֹת. וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה סַנְחֵרִיב קוּזְמֶקְרָטוֹר. שֶׁהָיָה מַגְלֶה אֵלּוּ לְכָאן וְאֵלּוּ לְכָאן, וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, וְהֵבִיא אֵלּוּ שֶׁבְּבָבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי עֲוֹנוֹת גָּלוּ יִשְׂרָאֵל וְנִתְפַּזְּרוּ בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶזְרֵם בַּמִּזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ (ירמיה טו, ז). אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (דברים ל, ד). וּכְתִיב: וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ (ישעיה יא, יב). וּכְתִיב: וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה (שם נא, יא). וְכֵן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן וְאָמֵן.

סְלִיק סֵפֶר בַּמִּדְבָּר.