מדרש תנחומא · כִּי תִשָּׂא · סימן ח׳

‎כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פּוֹרְפָּרִין הַרְבֵּה, וְהָיָה מְצַוֶּה לְאֶחָד וְאוֹמֵר לוֹ: פּוֹרְפִּירָא זוֹ שֶׁהִיא חֲבִיבָה עָלַי מִכָּל פּוֹרְפָּרִין שֶׁבָּעוֹלָם, תֵּן דַּעְתְּךָ עָלֶיהָ, שֶׁאוֹתָהּ לָבַשְׁתִּי בְּיוֹם שֶׁנִּכְנַסְתִּי בַּמַּלְכוּת, וְהִיא דְּבֵקָה בְּמָתְנַי וַאֲנִי מִתְגָּאֶה בָּהּ. אַף כָּאן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, תֵּן דַּעְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם דְּבֵקִים לִי בְּמָתְנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל (ירמיה יג, יא). וְהֵם הִמְלִיכוּנִי בָּעוֹלָם וְאָמְרוּ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד (שמות טו, יח) וּמֵרֹב חִבָּתָם יָרַדְתִּי מִן הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרִיעוֹת עִזִּים.

אָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹנִי, מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת אֵין אַתְּ מְצַוֵּנִי עַל אַחַת מֵהֶם אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמות ל, יב). וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר (שמות ל, לא), וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר (שמות ל, לא), צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כ, ב), וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כז, כ). כָּל מַה שֶּׁאַתָּה מְצַוֵּינִי, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: לְפִי שֶׁהֵם חֲבִיבִין עָלַי מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְהֵם סְגֻלָּתִי וּבָהֶם חָשַׁקְתִּי וּבָהֶם בָּחַרְתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה (דברים יד, ב). בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חִבְּבָן, שֶׁקְּרָאָן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד, וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וְגוֹ' (במדבר ח, יט).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּסַר בְּנוֹ לְפַדְגוֹגוֹ, וְהָיָה מְבַקְשׁוֹ אֶצְלוֹ בְּכָל שָׁעָה וְאוֹמֵר לוֹ: אָכַל בְּרִי, אֲזַל בְּרִי לְבֵי סַפְרָא, הֲדַר בְּרִי מִבֵּי סַפְרָא. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לְהַזְכִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁעָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עֲטָרָה, עָבַר אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ. אָמַר לוֹ: כָּל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לְקַשֵּׁט בָּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, קַשֵּׁט וְתַקֵּן בָהּ, שֶׁהִיא עֲתִידָה לְהִנָּתֵן בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כָּל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לְשַׁבֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל לְפָנַי וּלְפָאֲרָן, עֲשֵׂה, שֶׁבָּהֶם אֲנִי מִתְפָּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (ישעיה מט, ג).