מדרש תנחומא · קְדֹשִׁים · סימן ו׳

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי רְאוּבֵן, מַאי דִּכְתִיב: וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל (יחזקאל ג, יב). מַהוּ אַחֲרַי. אָמַר יְחֶזְקֵאל, מִשֶּׁקִּלַּסְתִּיו אֲנִי וַחֲבֵרַי, שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין אוֹתוֹ אַחֲרַי וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ (שם). תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, שָׁמַע קוֹל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְּסִין כֵּן. יָרַד וְלִמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים כֵּן בִּלְחִישָׁה, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי נַחְמָנִי, רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם, בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן (יחזקאל א, כה), מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּעָמְדָם, סָבוּר שֶׁיֵּשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה. אֶלָּא הַכֹּל בָּעֲמִידָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ (ישעיה ו, ב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, קִרְבַת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא (דניאל ז, טז). וְכֵן, רָאִיתִי אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו (מ״א כב, יט). וּמַהוּ בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם. מִשֶּׁיִּשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְרַפִּין כַּנְפֵיהֶם, עוֹמְדִים מִלּוֹמַר שִׁירָה, שֶׁבְּכַנְפֵיהֶם אוֹמְרִים שִׁירָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, בְּרָן יַחַד כָּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים (איוב לח, ז). אָמַר רַבִּי מַנִּי, לֹא תְּהֵא קְרִיאַת שְׁמַע קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה תֵּבוֹת כְּמִנְיַן אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם, וּמֵהֶן בָּרוּךְ שֵׁם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם שָׁמַרְתָּ אֶת שֶׁלִּי לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּתִקְּנָהּ, אֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ. לְכָךְ דָּוִד מְקַלֵּס, שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן (תהלים יז, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה (משלי ד, ד). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לָאָדָם שֶׁהוּא בַּגָּלִיל וְיֵשׁ לוֹ כֶּרֶם בִּיהוּדָה, וְאָדָם אַחֵר שֶׁהוּא בִּיהוּדָה וְיֵשׁ לוֹ כֶּרֶם בַּגָּלִיל. אוֹתוֹ שֶׁבַּגָּלִיל הוֹלֵךְ לִיהוּדָה לַעֲדֹר אֶת כַּרְמוֹ, וְזֶה שֶׁבִּיהוּדָה הוֹלֵךְ לַגָּלִיל לַעֲדֹר אֶת כַּרְמוֹ. עָמְדוּ זֶה עִם זֶה. אָמַר זֶה לָזֶה, עַד שֶׁאַתָּה בָא לִמְקוֹמִי, שְׁמֹר אֶת שֶׁלִּי בִּתְחוּמְךָ וַאֲנִי אֶשְׁמֹר אֶת שֶׁלְּךָ בִּתְחוּמִי. כָּךְ אָמַר דָּוִד, שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן (תהלים יז, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה (משלי ד, ד). וְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁמְרוּ מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וַאֲנִי מְשַׁמֵּר אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ (תהלים קכא, ח).