מדרש תנחומא · בְּשַׁלַּח · סימן ט׳

‎וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ. תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתֵיהֶם. בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָהָם בְּשֵׁם ה' (בראשית יג, ד). בְּיִצְחָק כְּתִיב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה (בראשית כד, סג). בְּיַעֲקֹב כְּתִיב: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם (בראשית כח, יא). אֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמיה ז, טז).

וְאוֹמֵר: אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב (ישעיה מא, יד). לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹלַעַת? לוֹמַר לְךָ: מַה תּוֹלַעַת הַזֹּה אֵינָהּ מַכָּה אֶת הָאֲרָזִים אֶלָּא בְּפִיהָ, וְהִיא רַכָּה וּמַכָּה אֶת הַקָּשֶׁה, כָּךְ אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא תְּפִלָּה. שֶׁהָאֻמּוֹת נִמְשְׁלוּ כָּאֲרָזִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן (יחזקאל לא, ג). וְאוֹמֵר: וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן (תהלים כט, ה). וּכְשֶׁהֵן מִתְגַּבְּרִים עֲלֵיהֶם, חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה וְצוֹעֲקִים וּמִתְפַּלְּלִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד וְגוֹ' (בראשית מח, כב). וְכִי בְּחַרְבּוֹ וּבְקַשְׁתּוֹ לָקַח, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי (תהלים מד, ז) ? אֶלָּא חַרְבִּי זוֹ תְּפִלָּה, וְקַשְׁתִּי זוֹ בַּקָּשָׁה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה וְגוֹ' (דברים לג, ז). וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ (ש״‎א יז, מה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וְגוֹ'. (תהלים כ, ח). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמַר, ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ, עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה, ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ (דה״‎ב יד, י). בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר: וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגוֹ', וַיֵּרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִצְרָיְמָה וְגוֹ' וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קוֹלֵנוּ, אָמְרוּ לָהֶם, אַתֶּם מִתְגָּאִים עַל שֶׁהוֹרִישׁוּ לָכֶם אֲבוֹתֵיכֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב), וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ (דברים כו, ז), וְאָנוּ מִתְגָּאִים עַל מַה שֶּׁהוֹרִישׁ לָנוּ אָבִינוּ, וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ). וְאַף כָּאן וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתֵיהֶן. וּכְשֶׁהֵן צוֹעֲקִין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ (דברים ד, כט).