מדרש תנחומא · בְּמִדְבַּר · סימן י״ז

פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. הָיָה הַשֵּׁבֶט הַזֶּה חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחֹר אוֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ש״‎א ב, כח). כֵּיצַד, בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָמִים וּבָרַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יָמִים יֵצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם (תהלים קלט, טז). אֵיזֶה הוּא. אָמַר רַבִּי לֵוִי, זֶה יוֹם שַׁבָּת. בָּרָא שָׁנִים וְלוֹ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (ויקרא כה, ב). בָּרָא שְׁבוּעִים וְלוֹ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה (שם פסוק י), זֶה יוֹבֵל. בָּרָא אֲרָצוֹת וּבָרַר אַחַת מֵהֶן, זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד (דברים יא, יב). וְכָךְ קָרָא אוֹתָהּ אַרְצִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ (יואל ד, ב). בָּרָא רְקִיעִים וּבָרַר לוֹ אַחַת מֵהֶן, זֶה עֲרָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹלוּ לָרוֹכֵב בַּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ (תהלים סח, ה). בָּרָא שִׁבְעִים אֻמּוֹת וּבָרַר לוֹ אַחַת מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה (דברים יד, ב), גּוֹי כָּשֵׁר. וְאַתָּה כָּשֵׁר, וּבְךָ בָּחַר ה'. וְלָמָּה בָּחַר בָּהֶן. לְפִי שֶׁאָהַב אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֹהֲבֵם נְדָבָה (הושע יד, ה). וּכְתִיב: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וְגוֹ' (דברים ז, ח). בָּרָא שְׁבָטִים, בָּחַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם, זֶה שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחֹר אוֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכַהֵן (ש״‎א ב, כח). לְכָךְ הוּא מְחַבְּבוֹ יוֹתֵר וְאָמַר לְמֹשֶׁה בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. כָּל זָכָר. לָמָּה אָמַר כָּל זָכָר וְאֵינוֹ מַזְכִּיר שָׁם נְקֵבָה. מִפְּנֵי שֶׁכְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה מִן הַזְּכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל זָכָר. לְכָךְ אָמַר דָּוִד, הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים, שָׂכָר פְּרִי הַבֶּטֶן (תהלים קכז, ג). הִנֵּה נַחֲלַת ה' בָּנִים, אֵלּוּ הַזְּכָרִים. שָׂכָר פְּרִי הַבֶּטֶן. וְאִם בָּאוּ נְקֵבוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף הֵן שָׂכָר. וְלָמָּה מְנָאָן. לְפִי שֶׁהֵן טְכָסִין שֶׁלּוֹ, וְהַמֶּלֶךְ שָׂמֵחַ בִּטְכָסִין שֶׁלּוֹ הַרְבֵּה, וְאַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּל שֵׁבֶט לֵוִי מְמוּעָט. וְלָמָּה הָיוּ מוּעָטִין. לְפִי שֶׁרוֹאִין פְּנֵי הַשְּׁכִינָה הַרְבֵּה, בִּשְׁבִיל כָּךְ הָיוּ מְמוּעָטִין בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וּבְשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה, בִּקְּשׁוּ מֵהֶן וְלֹא מָצְאוּ, שֶׁהָיוּ מוּעָטִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם (עזרא ח, טו). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת כְּבוֹדִי, הָיוּ כָּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי (שמות לג, כ). אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא כְּשֶׁאַחְזִיר שְׁכִינָתִי לְצִיּוֹן, אֲנִי נִגְלֶה בִּכְבוֹדִי עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהֵן רוֹאִין אוֹתִי וְחַיִּים לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן (ישעיה נב, ח). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ בָּאֶצְבַּע, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד, הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת (תהלים מח, טו). וְאוֹמֵר: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ (ישעיה כה, ט).