מדרש תנחומא · אַחֲרֵי מוֹת · סימן י׳

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל וְגוֹ' (תהלים נא, כ-כא). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְעָשִׁיר גָּדוֹל וְחָזָק וְאֵין לוֹ אִשָּׁה, אֵין בֵּיתוֹ בַּיִת. לָמָּה, כְּשֶׁהַסָּרִיסִים בָּאִים, הוּא אוֹמֵר, לְכוּ לַחֲנוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר. לָמָּה, שֶׁאֵין לוֹ בַּיִת וְלֹא אִשָּׁה. נָטַל אִשָּׁה, הָיָה אוֹמֵר לָהֶם, מִכָּאן וָאֵילָךְ כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם מְבִיאִים לִי הַעֲלוּ אוֹתָן לַבַּיִת. כָּךְ כָּל יָמִים עַד שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מֹשֶׁה אֹהֶל מוֹעֵד, הָיוּ הַקָּרְבָּנוֹת קְרֵבִין בְּכָל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת (שמות כד, ה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ (שם ח, כג). כֵּיוָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם, מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין אַתֶּם רַשָּׁאִים לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת אֶלָּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד, שָׁם הָיוּ מַעֲלִין אֶת הַדּוֹרוֹן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁכֵּן כְּתִיב: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' (דברים יב, יג-יד). הֵיכָן בָּחַר. בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָּחַר ה' בְּצִיּוֹן, אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ (תהלים קלב, יג). לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט וְגוֹ', וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵיחָרֵב, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאַתֶּם מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת לְתוֹכוֹ, מִתְכַּפֵּר עֲלֵיכֶם. וּבִזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, בְּמַה מִּתְכַּפֵּר עֲלֵיכֶם. הִתְעַסְּקוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵן מְשׁוּלִין כְּקָרְבָּנוֹת וְהֵן מִתְכַּפְּרִין עֲלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה הַדָּבָר (ויקרא יז, ב). וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר, קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' (הושע יד, ג). בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה. מַקְרִיבִין יֵין נֶסֶךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַיִן לְנֶסֶךְ רְבִיעִית הַהִין (במדבר טו, ה). נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְיַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ה). מַקְרִיבִים לֶחֶם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי (במדבר כח, ב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד (שמות כה, ל). נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לְלֶחֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי (משלי ט, ה). מַקְרִיבִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן (ויקרא ב, ה). נִמְשְׁלָה תּוֹרָה לְשֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסַר (קהלת ט, ח).