כִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כׇּל־אֵֽלֶּה׃

אֲרֵי בְעִדָנָא הַהִיא זַרְעָא יְהֵי שְׁלַם גוּפְנָא תִּתֵּן אִבָּהּ וְאַרְעָא תִּתֵּן יַת עֲלַלְתָּהּ וּשְׁמַיָא שַׁמְשִׁינוּנוּן בְּטַלְהוֹן וְאַחְסִין לִשְׁאָרָא דְעַמָא הָדֵין יַת כָּל בִּרְכָתָא הָאִלֵין:

כי - הטעם יזרעו ויקצרו איש בשלום.

כי זרע השלום. ר״ל כי הצלחת הזרע מביא השלום כי בהעדר התבואה עין בריה צרה בחברתה והוא סבה אל השנאה והמריבה ולא כן כשהברכה מצויה:

פריה. הראויה לתת:

את יבולה. התבואה הראויה לפי מיטב השדה:

והנחלתי. ר״ל לא במקרה באו הטובות האלה אבל אני הנחלתי את כל אלה וכאשר ייעדו הנביאים כמ״ש העוד הזרע וגו׳ מן היום הזה אברך (חגי ב׳:י״ט) ומוסב למעלה לומר כמו שנתקיים הדיבור הזה כן יתקיימו דברי:

יבולה. תבואתה כמו ארץ נתנה יבולה (תהילים ס״ז:ז׳):

טלם. מל׳ טל:

כי זרע השלום ר"ל והשלום הזה יהיה הזרע המועיל גם אל פרי העץ והאדמה, עד שהארץ תענה את הדגן והתירוש והיצהר והשמים יענו את הארץ ויתנו טלם ואני אענה את השמים על ידי השלום, והנחלתי את שארית העם שזה ישאר להם לנחלה ויתקיים בידה: