זְכַרְיָה ו׳ · ח׳

וְאַכְרֵז עָלַי וּמַלֵיל עִמִי לְמֵימָר חֲזֵי דְנַפְקִין לְאַרְעָא צִפּוּנָא אֲמַר לְהוֹן עֲבִידוּ יַת רַעֲוָתִי בְּאַרְעָא צִפּוּנָא:

ויזעק, וידבר - המלאך הדובר בו על פי השם, כי השחורים היוצאים אל ארץ צפון עשו נקמת השם בצפון וזה טעם הניחו את רוחי, כמו ומשל ברוחו. וטעם זאת המראה שהודיע הנביא לישראל, כי כל היושב מהם בארץ צפון וירושלם תשכן לבטח.

ויזעק אותי. ר״ל קרא אלי בקול גדול:

ראה. הסתכל אשר היוצאים אל ארץ צפון הוא פרס שיצא לארץ בבל להשחיתה:

הניחו את רוחי. הם הניחו את כעסי שהיה לי בארץ בבל כי בהנקם שעשו בה נח כעסי:

אותי. ר״ל אלי:

הניחו. מל׳ הנחה והשקטה:

רוחי. ענין כעס כמו ינחל רוח (משלי י״א):

ויזעק אותי וידבר אלי, העיר אותי לזעוק זעקה גדולה ומרה, וגם דבר אלי דברי נחומים, ומפרש מ"ש ויזעק אותי ראה היוצאים אל ארץ צפון, שהנביא זעק על הסוסים האדומים והשחורים היוצאים אל ארץ צפון, כי ה' הראה לו הרעות והצרות שיהיה לישראל על ידם, ומ"ש וידבר אלי מפרש שאמר לי הניחו את רוחי בארץ צפון שהם הניחו ושככו את חמתי שהיה לי על ישראל ועתיד אני להטיב את אחריתם כי נח רוח החמה: