וַיַּ֥עַן הַמַּלְאָ֖ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑י אֵ֗לֶּה אַרְבַּע֙ רוּח֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם יוֹצְא֕וֹת מֵֽהִתְיַצֵּ֖ב עַל־אֲד֥וֹן כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

וַאֲתִיב מַלְאֲכָא וַאֲמַר לִי אִלֵין אַרְבַּע מַלְכְּוָן דְאִינוּן כְּאַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא גַלְיָן מִלְאִתְעַתָּדָא קֳדָם רִבּוֹן כָּל אַרְעָא:

ויען - אלה הגזרות היוצאות לארבע קצות הארץ.

ומהתיצב - כמו: להתיצב על ה'.

אלה ארבע רוחות השמים. אלה הולכות לארבע רוחות השמים למשול בכולם כ״א בזמנה:

יוצאות. והמה יוצאות ממקום שעמדו לפני אדון כל הארץ לשאול על הממשלה ההוא ונתן להם והנה הולכים למשול:

ארבע. כמו לארבע ותחסר הלמ״ד וכן היו בן שאול (ש״ב ד׳) והראוי לבן שאול:

רוחות. פאה ועבר:

מהתייצב. ענין עמידה:

על אדון. לפני אדון וסמוך לו:

אלה ארבע רוחות השמים, כי כל מלכות כולל ארבע רוחות, שזה נרמז בארבע סוסים אשר בכל מרכבה, והם יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ, ששלחם למשול בארץ בפקודת רם ונשא: