זְכַרְיָה ד׳ · ז׳

מָה אַתְּ חָשִׁיבָא מַלְכוּתָא טִפְּשָׁתָא קֳדָם זְרֻבָּבֶל הֲלָא כְמֵשְׁרָא וְיִגְלֵי יַת מְשִׁיחֵיהּ דַאֲמִיר שְׁמֵיהּ מִלְקָדְמִין וְיִשְׁלוֹט בְּכָל מַלְכְּוָתָא:

מי - הנביא ידבר אל כל שר ומלך אם אתה נחשב בעיניך כהר פלוני הגדול למישור, תשוב לפני זרובבל ובהוציאו את האבן הראשה היא האבן הבדיל שתנתן ביד זרובבל והיא האמורה למעלה, אשר נתתי לפני יהושע.

תשואות - שאון רב יהיה לה, שאון חן חן לה - שהכל ישמח כמו תשואות מלאה.

מי אתה הר הגדול. על מלך גוג יאמר מי אתה וגומ׳ ר״ל מה כח יש בך התחשוב שאתה הר גדול לעמוד בפני המשיח לבל יוכל לעבור לא כן כי למולו תהיה כארץ מישור ובקל יעבור ר״ל לא יהיה בך כח לעכב מה ע״י:

והוציא. מלך המשיח יוציא האבן הטובה והחשובה להניחה ביסוד בנין בית העתיד:

תשואות. אז ישמע קול המייה אשר כולם יענו ויאמרו הנה להאבן הזה יש לה חן רב כי היא טובה וחשובה עד מאד:

למישור. מל׳ ישר ושוה:

הראשה. ר״ל טובה וחשובה וכן וראשית שמנים ימשחו (עמוס ז׳):

תשואות. ענין המית קול כמו תשואות נוגש (איוב לט):

מי אתה, יצייר כי ברבות הימים עד הקץ יטבע האבן הראשה שהיא האבן של יסוד הבנין (שדבר ממנו סי' ג' פסוק ט') בעומק הר המוריה, ובהגיע זמן הבנין לעתיד יהיה האבן בלוע בהר הגדול הזה ולא יוכלו להוציא אותו, ומצוה אל ההר שיתהוה ממנו מישור, ועז"א מי אתה הר הגדול העומד לפני זרובבל ומעכב בידו מלהוציא את האבן, אני מצוך שתהיה למישור למען יוציא את האבן הראשה, ואז תשאות חן חן לה כולם ישמיעו על האבן קול חן חן, כי יהיה לחן בעיני כולם לא כמו בבנין בית שני שלא היה הבנין לחן בעיני הזקנים אשר ראו את הבית הראשון שהם בכו בכי גדול, כמ"ש בעזרא ובחגי: