זְכַרְיָה ד׳ · י״ד

וַאֲמַר אִלֵין תְּרֵין בְנֵי רַבְרְבַיָא דְקַיְמִין קֳדָם רִבּוֹן כָּל אַרְעָא:

ויאמר - הטעם זרובבל בן יצהר שהוא השמן, כי הוא משיח לשבת על כסא ישראל, כאשר הוא כתוב ומשל על כסאו ויהושע משוח כי הוא כהן גדול. וכתוב: ועצת שלום תהיה בין שניהם ולא יקנאו זה בזה.

אלה שני בני היצהר. השניות מרמז על שני בני היצהר ר״ל המלך המשיח וכה״ג אשר ימשחו בשמן המשחה זה למלכות וזה לכהונה גדולה:

העומדים על אדון כל הארץ. לבקש רחמים על בית ישראל ובמעשה דריכת הזיתים והמשכת השמן מעצמו ירמוז שיחזור הממשלה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו:

היצהר. הוא השמן כמו תירוש ויצהר (דברים כ״ח):

על אדון. אצל אדון:

ויאמר אלה שני בני היצהר, שהם המלך והכ"ג שמשוחים בשמן משחת קדש, ומה שעומדים אצל המנורה מרמז שהם העומדים על אדון כל הארץ, שההשפעה הנסיית שירדה מאת ה' המרומזת בשמן היורד מן הגולה אל קני המנורה יהיה ע"י בני היצהר, בזכות המלך והכ"ג, שהמלך יחזיק במעוז המצות שבין אדם לחברו שהוא משפט וחסד, והכ"ג יחזיק במעוז התורה והעבודה, מצות שבין אדם למקום. וע"י מעשיהם יעלה שמן טוב מעשיהם וימשך השמן ההשגחיי אל הגולה ומעין ישיתוהו, עד שהם יהיו בציור הזיתים שמהם יצא השמן אל הגולה להאיר את נרות המנורה, והצינור מריק השמן מן שבלי הזיתים אל הגולה, ובאשר שניהם הם בני אדם לא ציירם בזהב רק בעץ זית, כי האדם עץ השדה, אולם השפע הנוזל ע"י מעשיהם אל הגולה דרך צנתרות הם מזהב ומריקים זהב, כי ימשוך הרצון האלהי הנסיי הנמשל בזהב: