זְכַרְיָה י״ב · ד׳

בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ אֶמְחֵי כָּל סוּסְוַת עַמְמַיָא בְּטִפְּשׁוּתָא וְרוֹכְבֵיהוֹן בְּשִׁעֲמָמוּתָא וְעַל דְבֵית יְהוּדָה אֲגַלֵי יַת גְבוּרְתִּי לַאֲטָבָא לְהוֹן וְכָל סוּסְוַת עַמְמַיָא אֶמְחֵי בְּסַמָיוּתָא:

ביום, אכה כל סוס - של גויי הארץ.

ועל בית יהודה - שהלכו עמהם בעל כרחם אפקח עיני לשומרם ולהצילם.

וסוס העמים - לא סוס היהודים שיהיה במחנה אכה בעורון והנה מיד יכשל בסוס.

בתמהון. ר״ל יאבדו אבידת הלב כאדם המתמה ומתייאש:

בשגעון. ר״ל לא ילחמו כסדר תכסיסי המלחמה:

ועל בית יהודה. והבאים לצבא על ירושלים עם הצובאים עליהם אפקח עיני להשגיח בהם שלא יאבדו עם הצובאים הואיל ובאו שלא בטובתם:

אכה בעורון. נוסף על התמהון אכה בעורון לא יראו אנה ילכו וידלגו על אנשיהם וירמסם אבל בית יהודה שיהיו עמהם במחנה לא יהיו נזוקים מהם כי המקום ישגיח בהם:

אפקח. עניין פתיחה כמו פקח עיניך (משלי כ):

בעורון. מל׳ עור:

ביום ההוא נאום ה', מבאר שיהיה הכל מאת ה' שישים ערבוביא בין שני הצדדים, אם נגד הגוים הפחותים שיעלו לכבוש את ירושלים אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון, שכמו שהמשוגע יעשה דברים ע"י כח הדמיון בלי עצת השכל, כן תהיה אסיפתם בלא שכל ולבלי תכלית מסודר, ובאשר בלכתם לכבוש את ירושלים יהיו בני ישראל שהם בגלת אדום בסכנה, אמר שעל בית יהודה אפקח את עיני בל יאבדו בהשערורה הזאת, ונגד העמים שהם בני ישמעאל שירושלים תח"י, אמר שכל סוס העמים אכה בעורון, עד שלא יראו על מי ילחמו כי יהרגו איש את אחיו: