יוֹנָה א׳ · ה׳

וּדְחִילוּ סַפְנַיָא וּבְעוֹ גְבַר מִן דְחַלְתֵּיהּ וַחֲזוֹ אֲרֵי לֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ וּרְמוֹ יַת מָנַיָא דִבְאִילְפָא לְיַמָא לְאַקָלָא מִנְהוֹן וְיוֹנָה נְחֵית לְאַרְעִית שִׁדָא דְאִילְפָא וּשְׁכִיב וּדְמוּךְ:

ויראו המלחים - יועצי הספינה, כמו: מלחיך וחובליך. ויפת אמר: כי מלח היו מוליכים.

אל ירכתי הספינה - אל אחת ירכתי הספינה, כמו: ויקבר בערי גלעד.

וישכב וירדם - מצער הים ומזעפו, אולי לא נכנס קודם זה בספינה.

וייראו המלחים. מוליכי הספינה פחדו וכ״א מהם צעק להתפלל אל העכו״ם שלו:

ויטילו. השליכו את הכלים מן הספינה אל הים להקל מעליהם המשא למען תוכל ללכת ברדיפה מבלי מונע:

אל ירכתי. ר״ל אל אחת מהירכתים וכן ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳):

המלחי׳. כן יקראו מוליכי הספינ׳ וכן כל אניות הים ומלחיהם (יחזקאל כו):

ויטילו. ענין השלכה כמו והטלתי אתכם (ירמיה טז):

ירכתי. עבר וצד כמו ירך המזבח (ויקרא א):

וירדם. הוא שינה עמוקה וכן והוא נרדם ויעף (שופטי׳ ד):

השאלות: הלא אחרי שראה הסכנה היה לו לשוב מחטאו לאמר חטאתי ושיאמר לבעלי האניה שיוליכוהו לדרך אשורה וימלא דבר ה', לא לאבד את עצמו בים על לא דבר?, ולמה ירד אל ירכתי הספינה והלא ידוע שבעת תטבע הספינה אז האנשים השוכבים בירכתי הספינה קודמים למות, משא"כ אלה שהם על הספינה למעלה יוכלו להנצל ע"י דף וכדומה, ולמה בקש את המות?:

וייראו המלחים, וע"י יראתם זעקו איש אל אלהיו בשהאמינו שהזעף הזה בא ע"י קצף אלהיהם, וגם עשו תחבולות אנושיות שהטילו את הכלים אשר באניה אל הים כדי שתקל האניה ותעלה על מי הים ולא תטבע, אמנם יונה ירד אל ירכתי הספינה וירדם, והיה כונתו באשר ירא שבעת תטבע הספינה ויפול לתוך הים יש אפשרות שיצוה ה' לגלי הים שיטרדוהו מגל אל גל עד יושלך אל היבשה כמעשה דר"ע ביבמות, לכן ירד אל ירכתי הספינה. שיש הבדל בין ספינה ובין אניה שספינה נקרא החלק מן האניה שהוא ספון ומכוסה למעלה והוא החדר התחתון שבאניה שמשם לא יפול אל הים רק יבואו מי הים עליו ויטבע שם, (וכמו שהתיר בשו"ת המבי"ט את הנשים שנטבעו בעליהם בחדר הספינה שאין לו דין מים שאין להם סוף לדעתו, באשר מי הים באים אל החדר), וגם היה לו עוד טעם בזה, שבאשר ידע שהסער הזה הוא בשבילו ושאם ימות הוא תחלה יפסק הסער וינצלו אנשי האניה, ירד אל ירכתי הספינה ששם יכנסו המים תחלה ויחנקוהו, ואז ינצלו אנשי הספינה שהם עומדים למעלה: