וְקָם יוֹנָה לְמֶעְרַק לְיַמָא מִן קֳדָם דְאִתְנַבֵּי בִּשְׁמָא דַייָ וּנְחַת לְיָפוֹ וְאַשְׁכַּח אִילְפָא דַאֲזָלָא לְיַמָא וִיהַב אַגְרָא וּנְחַת בָּהּ לְמֵיזַל עִמְהוֹן בְּיַמָא מִן קֳדָם דְאִתְנַבֵּי בִּשְׁמָא דַיָי:
ויקם, וירד יפו - אמר הגאון: כי תרשישה תרסוס. ורבי מבשר אומר: שהוא עיר תונ"ס באפריקי.
ויתן שכרה - לא כל שכרה רק מה שהוא חייב ליתן בחלקו.
לברוח תרשישה. הוא חוץ לארץ מקום שאין הנבואה שורה על הנביאים וז״ש מלפני ה׳ ור״ל מהמקום שהוא לפני ה׳ והוא א״י שהוא מקום קבול הנבואה כי פחד פן יבוא לו הנבואה עוד פעם ויפרש מה יקרא ויוכרח ללכת ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו ולא יהיו לשטן לישראל, ורז״ל אמרו שחשב יונה שהנה העכו״ם קרובי תשובה הם ויחייבו את ישראל שאינם ממהרים לשוב:
וירד יפו. מקום שפורשים שם הספינות:
באה תרשיש. היתה מוכנת ללכת ולבוא לתרשיש:
ויתן שכרה. הקדים ליתן שכרה תחילה ולא עוד אלא שנתן שכר כל הספינה למען תמהר ללכת:
לבוא עמהם. עם אנשי הספינה:
תרשישה. לתרשיש והוא שם מקום:
יפו. שם העיר שעל הנמל:
אניה. ספינה:
השאלות: למה ברח תרשישה, ואם כדי שלא יגיענו דבר ה' הלא כבר צוהו ה' וסרב מלכת בשליחות ומה לי אם סרב פעם אחת או אם יסרב שני פעמים?, ולמה ברח אל הים ולא אל המדבר ומשם לחו"ל, והלא הים מוכן לנבואה כמ"ש שנגלה אל יחזקאל בחו"ל מפני שהיה במקום מים, ולשון באה תרשיש בלתי מתוקן, שהיה לו לומר הולכת תרשית?:
ויקם יונה לברוח תרשישה, באשר התירא פן ישלחהו שנית וישם דבר נבואה בפיו שילך בתורת נביא, שאז יהיה מוכרח ללכת, לכן הקדים לברוח מלפני ה', וכבר השקיף הרי"א שיש הבדל בין מפני ה' ובין מלפני ה', שמפני ה' יאמר על ידיעתו והשגחתו ואיך יוכל לברוח מהשגחת ה' ואנה מפניו יברח, אבל לפני ה' בא על הדבקות והשראת השכינה בהיותו עומד ומתהלך לפני ה' ודבק בו, ורצה לברוח לחו"ל ששם אין השכינה שורה, ומשם לא ישלחהו לנבאות, והנה בחר לרדת דרך ים ולא לברוח לחו"ל דרך המדבר, מפני שהנבואה תחול לפעמים גם בחו"ל כשחל עליו הרוח פעם א' בא"י כמ"ש על מ"ש ביחזקאל היה היה דבר ה' שנבא בח"ל מפני שנבא כבר בא"י, ואליהו בברחו המדברה מפני איזבל ראה מראות אלהים בהר חורב, לכן עלה אל האניה, שחשב שבעת יהיה באניה לא תחול עליו רוח ה', אם מפני שיורדי הים דעתם בלתי מתישבת מצער הים עד בואם ליבשה כמ"ש חז"ל, אם מפני שאז לא יתבודד באשר היו על האניה עובדי אלילים שכ"ז תעכב בל תשרה השכינה עליו וז"ש וירד בה לבא עמהם תרשישה שרצה לבא עמהם בחברתם וכבר פי' חז"ל שנתן שכר כל האניה כמ"ש ויתן שכרה, וזה מבואר במ"ש וימצא אניה באה תרשיש שהיה ראוי לאמר אניה הולכת לתרשיש, רק שהאניה באה עתה מתרשיש, ודרך בעלי האניות שלא לשוב תיכף ביום בואם רק יעמדו כמה ימים עד ימצאו מכסת האנשים עוברי ים בדרך הזה שימלאו משכורת האניה, ומהר יונה לשלם שכר כל האניה, והיה לו בזה שתי כוונות, אם שתלך תיכף, ואם שלא ימצאו על האניה נפשות רבות, אחר שידע שהעוברים באניה יהיו בסכנה לא רצה שיאבדו נפשות רבות:
