וַיְרַפּ֞וּ אֶת־שֶׁ֤בֶר בַּת־עַמִּי֙ עַל־נְקַלָּ֔ה לֵאמֹ֖ר שָׁל֣וֹם ׀ שָׁל֑וֹם וְאֵ֖ין שָׁלֽוֹם׃

וְאַסִיאוּ יַת תְּבַר כְּנִשְׁתָּא דְעַמִי בְמִלֵי שִׁקְרֵיהוֹן לְמֵימָר שְׁלָמָא שְׁלָמָא וְלֵית שְׁלָם:

וירפו. הם מרפאים את שבר בת עמי ורעתם העתידה לבוא ר״ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה:

על נקלה. עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבוא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים:

וירפו. מל׳ רפואה:

בת עמי. עדת עמי:

על. הוא כמו עם:

נקלה. מלשון קלון ובזיון: