כִּ֣י אִֽם־אֶת־הַדָּבָ֣ר הַ֠זֶּ֠ה צִוִּ֨יתִי אוֹתָ֤ם לֵאמֹר֙ שִׁמְע֣וּ בְקוֹלִ֔י וְהָיִ֤יתִי לָכֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־לִ֣י לְעָ֑ם וַהֲלַכְתֶּ֗ם בְּכׇל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם לְמַ֖עַן יִיטַ֥ב לָכֶֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
אֱלָהֵין יַת פִּתְגָמָא הָדֵין פַּקְדֵית יַתְהוֹן לְמֵימַר קַבִּילוּ לְמֵימְרִי וְאֶהֱוֵי לְכוֹן לֶאֱלָהָא וְאַתּוּן תְּהוֹן קֳדָמַי לְעָם וּתְהָכוּן בְּכָל אוֹרְחָא דַאֲפַקֵיד יַתְכוֹן בְּדִיל דְיִיטַב לְכוֹן:
כי אם וכו׳. שמעו בקולי רק הדבר הזה צויתים אז שמעו בקולי וכו׳ כמ״ש ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו׳ (שמות י״ט:ה׳) א״כ זה העיקר והבאת הקרבנות היא כאחד מכל המצות שאין נחת בהם בזולת שמוע בקול ה׳:
והייתי לכם לאלהים. ר״ל אני בעצמי אשפיע לכם טובה בזולת אמצעי:
למען ייטב לכם. ר״ל לא יבוא לי תועלת מזה רק למען ייטב לכם:
