כִּ֣י לְכוּ־נָ֗א אֶל־מְקוֹמִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשִׁיל֔וֹ אֲשֶׁ֨ר שִׁכַּ֧נְתִּֽי שְׁמִ֛י שָׁ֖ם בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה וּרְאוּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי ל֔וֹ מִפְּנֵ֕י רָעַ֖ת עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

אֲרֵי אֱזִילוּ כְעַן לַאֲתַר בֵּית שְׁכִנְתִּי דִי בְּשִׁלּוֹ דְאַשְׁרֵיתִי שְׁכִנְתִּי תַּמָן בְּקַדְמֵיתָא וַחֲזוֹ יַת דַעֲבָדִית לֵיהּ מִן קֳדָם בִּישַׁת עַמִי יִשְׂרָאֵל:

לכו נא אל מקומי. ר״ל התבוננו עתה אל המשכן אשר עמד בשילו:

בראשונה. עד לא נבחר ירושלים:

את אשר עשיתי לו. שהחרבתי אותו מפני רעת ישראל בימי עלי הכהן ולא חששתי עליו:

כי לכו נא אל מקומי אשר בשילו אשר שם שכנתי שמי בראשונה והחרבתיו מפני רעת עמי ישראל, וכ"ש זה שהוא השני שאין הקביעות כ"כ כמו הראשון, (ועז"א אצל שילה שכנתי שמי, ואצל בהמ"ק אמר אשר נקרא שמי עליו ר"ל שאין שמי שוכן רק נקרא עליו לבד, כי כבר נסתלקה שכינה ע"י עונותיכם):