יִרְמְיָהוּ ו׳ · כ״ד

שְׁמַעְנָא יַת שִׁמְעֲהוֹן אִתְרַשְׁלָא יְדָנָא עָקָא אֲחַדְתָּנָא הָא כְּחֶבְלִין לְיָלֵדְתָּא:

רפו. מלשון רפיון:

החזיקתנו. ענין אחיזה:

חיל. חלחלה ורעד:

שמענו תיכף בעת שמענו שמעו רפו ידינו ולא עשינו שום דבר מחמת יאוש, ואח"כ צרה החזקתנו בעת המצור, ואח"כ חיל כיולדה בעת נבקעה העיר, שזה ידמה כיולדה שנבקעה רחמה להוציא העצמים אשר בתוכה, כי אז ברחו המלך וכל אנשי המלחמה לילה, אבל איעצכם אל תצאו השדה, וגם בעיר בדרך אל תלכו רק תתחבאו שם בנקיקים וחורים, ומבאר אל תצאו השדה, כי חרב לאויב וישיגכם שם, ובדרך אל תלכו גם בעיר כי מגור מסביב, כי הפחד והמגור כבר הוא מסביב לדירתכם, כי מוכן לבקוע העיר רק בת עמי חגרי שק כל אחד יחגור שק להתאבל, ולא שיתאבלו כולם בכנופיא רק, אבל יחיד עשי לך כ"א יתאבל ביחידות בביתו, ויעשה מספד תמרורים כי פתאום ברגע זו יבא השודד: