יִרְמְיָהוּ נ״א · ז׳

הָא כְּכָסָא דְדַהֲבָא דְהוּא רְגִיג מִכָּל מָנַיָא כֵּן עִלֵי חוֹבָא דְבָבֶל בְּכֵן פּוּרְעֲנוּת תַּקִיפָא עֲתִידָא דְיֵיתֵי לָהּ מִן קֳדָם יְיָ עֲתִידִין דְיִתְרַווֹן מִנֵהּ רַוָן כָּל מַלְכֵי עַמְמַיָא וּמִכָּס פּוּרְעֲנוּתָא יִשְׁתּוּן עַמְמַיָא עַל כֵּן יִשְׁתַּגְשׁוּן עַמְמַיָא:

כוס זהב. עד הנה היה בבל ביד ה׳ ככוס יין נקי וצלול כזהב והיא היתה משכרת כל הארץ ר״ל על ידי בבל האביד הארצות כי הוא בלבל דעתם כיין המשתכר ומבלבל מיינה. מיין הכוס ההוא שתו העובדי כוכבים ולכן נעשו הוללים וסכלים כשכורים ולא יכלו להלחם:

זהב. ר״ל נקי וצלול כזהב וכן המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד׳:י״ב):

יתהוללו. ענין סכלות ושטות כמו ויתהולל בידם (ש״א כ״א):

כוס זהב בבל, א. היו דומים ככוס זהב שהוא מתכות חזק, ב. שהיו ביד ה' שבט אפו, ג. שהיא משכרת כל הארץ עד שגוים שתו מיינה ונשתכרו ונתהללו בשגעון: