פְּלֵטִ֣ים מֵחֶ֔רֶב הִלְכ֖וּ אַֽל־תַּעֲמֹ֑דוּ זִכְר֤וּ מֵרָחוֹק֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם תַּעֲלֶ֥ה עַל־לְבַבְכֶֽם׃

מְשֵׁיזְבַיָא מֵחַרְבָּא גְלוֹ לָא תִתְעַכְּבוּן אִדְכָּרוּ מֵרָחִיק יַת פּוּלְחָנָא דַייָ וִירוּשְׁלֵם תִּסַק עַל לִבְּכוֹן:

פליטים מחרב. אתם בני ישראל הפליטים מחרב האויב ולא נהרגתם עם אנשי בבל הלכו משם לארצכם ולא תעמדו שמה:

זכרו מרחוק. מבבל זכרו את ה׳ מה שבטלתם עבודת המקדש ומהרו לשוב אליה:

וירושלים וכו׳. לזכור בה מה שהיא מתאבלת על שוממתה:

פליטים. ענין המלטה: