לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵה־אָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃

לְקַל מִתְּנֵיהּ רִכְפַת דְמַיִין בִּשְׁמַיָא וּמַסֵיק עֲנָנִין מִסְיָפֵי אַרְעָא בַּרְקִין לִזְמַן מִטְרָא עָבִיד וּמַפִּיק רוּחִין מִבֵּית גִנְזוֹהִי:

לקול תתו. בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים: מקצה הארץ ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה:

ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם:

ויוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו:

לקול. באה הלמ״ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳):

תתו. מל׳ נתינה:

המון. מל׳ המייה ושאון:

ויעל. באה הוי״ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י״ב:ה׳) ור״ל אז תטמאה:

נשיאים. עננים ע״ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל״ה):