יִרְמְיָהוּ נ״א · ט״ז

לְקַל מִתְּנֵיהּ רִכְפַת דְמַיִין בִּשְׁמַיָא וּמַסֵיק עֲנָנִין מִסְיָפֵי אַרְעָא בַּרְקִין לִזְמַן מִטְרָא עָבִיד וּמַפִּיק רוּחִין מִבֵּית גִנְזוֹהִי:

לקול תתו. בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים: מקצה הארץ ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה:

ברקים. לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם:

ויוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו:

לקול. באה הלמ״ד במקום בעבור וכן פתח פיך לאלם (משלי ל״א:ח׳):

תתו. מל׳ נתינה:

המון. מל׳ המייה ושאון:

ויעל. באה הוי״ו במקום אז וכן ואם נקבה תלד וטמאה שבועים (ויקרא י״ב:ה׳) ור״ל אז תטמאה:

נשיאים. עננים ע״ש שמנשאים עצמם למעלה וכן מעלה נשיאים (תהלים קל״ה):