לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
בְּכֵן שְׁמָעוּ מַלְכָּא דַייָ דִי מְלַךְ עַל בָּבֶל וּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ דַחֲשֵׁיב עַל יַתְבֵי אַרְעָא כַּסְדָאֵי אִם לָא יִגְרְרוּן וְיִקְטְלוּן תַּקִיפֵי עַמָא אִם לָא יִצְדוּן עֲלֵיהוֹן מְדוֹרֵיהוֹן:
לכן. הואיל ואין מי ימחה בידו וכן תקום לכן שמעו וכו׳:
אם לא. הוא ענין שבועה ור״ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת כי ארז״ל תירס הוא פרס (יומא י):
אם לא ישים. בשבועה אשר יעשה את כל נוה ונוה שממה:
עליהם. ר״ל לפניהם בעל כרחם:
יסחבום. ענין גרירה ומשיכה בארץ כמו סחוב והשלך (לעיל כ״ב):
צעירי. ענין קוטן:
ישים. מלשון שממה:
