חֹ֥רֶב אֶל־מֵימֶ֖יהָ וְיָבֵ֑שׁוּ כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא וּבָאֵימִ֖ים יִתְהֹלָֽלוּ׃

שַׁרְבָא בְמוֹהָא וְיִבְשׁוּן אֲרֵי אַרְעָא צַלְמָנַיָא הִיא וּבְטַעֲוָתָא מִשְׁתַּבְּחִין:

חורב. לפי שנהר פרת היה עובר בבבל והיה משקה שדותם כנילוס במצרים לכן אמר שיבוא חורב אל מימיה ויבשו:

כי ארץ פסילים היא. הרבה פסילים עשו לעבודת כוכבים:

ובאימים יתהוללו. משתטים ומשתגעים עם העבודת כוכבים שלהם ויקרא העבודת כוכבים אימים כי מביאים אימה על עובדיהם וכאשר יקרא מפלצת כמ״ש אשר עשתה מפלצת לאשרה (מ״א ט״ו):

חורב. ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח׳):

ובאימים. הוא שם כנוי על הגלולים:

יתהוללו. מל׳ הוללות וסכלות:

חרב אל מימיה שהיה סביב העיר למצור, כי ארץ פסילים היא ר"ל יען שעושים ליראתם פסילים משונים, ויתהללו וישתגעו בפסילים אימים תמונות מחיות משונות המטילים אימה ופחד: