כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכׇל־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲנִיסִין בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה כַּחֲדָא וְכָל שָׁבֵיהוֹן אַתְקִיפוּ בְהוֹן מְסָרְבִין לְשַׁלְחוּתְהוֹן:

עשוקים וכו׳: יחדיו. ר״ל כמו שנעשקו עשרת השבטים על ידי אשור כן נעשקו בני יהודה על ידי מלך בבל:

וכל שוביהם. כמו אשור כן בבל החזיקה בהם וממאנים לשלחם חפשי:

עשוקים. ענין שדידה וגזל:

שוביהם. מלשון שבי ור״ל הכשדים שלקחום בשבי:

החזיקו. אחזו בחזקה:

מאנו. מלשון מיאון:

כה אמר ה', עשוקים, ר"ל הנה בדרך הטבע א"א כלל שיגאלו ישראל, כי א"א שקצתם שאינם בגלות יפדו את השבוים, כי עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו, ולא שמקצת השובים לא יחזיקו בם לעבדים, כי כל שוביהם החזיקו בם, ולא שישלחו אותם אח"ז לחפשי כי מאנו שלחם, אבל גאלם חזק שמו הוא ה' צבאות המושל בכל הצבאות, והוא ריב יריב את ריבם ומן הריב הזה תצא תועלת כללי א] למען הרגיע את הארץ מאויביהם ב] עונש לבבל והרגיז לישבי בבל ועל ידי הריב הזה חרב על כשדים נאום ה' הוא על המדינה, ואל ישבי בבל עיר המלוכה, ואל שריה ואל חכמיה אשר יושבים ג"כ בבבל: