בִּסְרוּ עַל בָּבֶל סַגִיאִין כָּל מָחֲתֵי קַשְׁתָּא שְׁרוֹ עֲלָהּ סְחוֹר סְחוֹר לָא יְהֵי לָהּ שֵׁיזְבָא שְׁלִימוּ לָהּ כְּאַגְרָהּ כְּכֹל דַעֲבְדַת עֱבִידוּ לָהּ אֲרֵי עַל עַמָא דַייָ בַּסְרַת אֲמָרַת מִלִין דְלָא כַשְׁרִין קֳדָם קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל:
השמיעו. התאספו אל בבל רובי חצים כל דורכי קשת חנו עליה מסביב למען לא יהיה לה פליטה לבל יוכל מי לברוח:
ככל אשר עשתה. לישראל כן עשו לה:
זדה. הרשיעה אל ה׳:
השמיעו. ענין אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם (ש״א ט״ו) וזהו לפי שאסיפת העם באה ע״י השמעת קול:
רבים. מורים בחצים כמו יסבו עליו רביו (איוב ט״ו):
זדה. מל׳ זדון ורשע:
השמיעו צייר שאחר שישראל נסו מארץ בבל מצוה שנית שיקבצו עמים רבים, וכל דרכי קשת, ויחנו עליה מסביב כדי שאל יהי לה פליטה, שלא יניחו איש לנוס עוד מן העיר שלמו לה כפעלה, הפעל הוא העסק, והמעשה הוא גמר הדבר, ושלמו לה תשלומין לפי העסק שהתעסקה, ותעשו לה מדה במדה, ככל אשר עשתה, ומפרש שלמו לה כפעלה, כי אל ה' זדה, העסק שלה היה מצד שזדה אל ה' לכפור ביכלתו, וככל אשר עשתה עשו לה כי זדה אל קדוש ישראל המעשה עצמה ששרפו בהמ"ק ועיר הקדש שהוא מעשה נגד קדוש ישראל, שבשם זה נקרא בו מצד קדושת ישראל וקדושת הקדש והמקדש השוכן בה:
