יִרְמְיָהוּ ה׳ · ו׳

עַל־כֵּן֩ הִכָּ֨ם אַרְיֵ֜ה מִיַּ֗עַר זְאֵ֤ב עֲרָבוֹת֙ יְשׇׁדְדֵ֔ם נָמֵ֤ר שֹׁקֵד֙ עַל־עָ֣רֵיהֶ֔ם כׇּל־הַיּוֹצֵ֥א מֵהֵ֖נָּה יִטָּרֵ֑ף כִּ֤י רַבּוּ֙ פִּשְׁעֵיהֶ֔ם עָצְמ֖וּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶֽם׃

במילים פשוטות

הפסוק נלמד כאן לצד כל המפרשים הקלאסיים שלמטה. הסבר מקורי מונגש לפסוק זה נמצא בהכנה ובבדיקה, ויתווסף בקרוב.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

עַל כֵּן מֶלֶךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ יִסַק עֲלֵיהוֹן כְּאַרְיָא מֵחוּרְשָׁא וְיִקְטְלִינוּן עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּדֵיבֵי רַמְשָׁא יִבְזוֹזוּנוּן שִׁלְטוֹנִין דַחֲסִינִין כְּנִמְרָא כַמְנִין עַל קִרְוֵיהוֹן כָּל דִיפּוֹק מִנְהוֹן יִתְקְטֵיל אֲרֵי סַגִיאִין מָרְדֵיהוֹן תַּקִיפִין תִּיוּבַתְהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

על כן. בעבור שאינם רוצים להיות נכנעים למקום לכן מסרם ביד האומות:

הכם אריה מיער. זה משל על האומות:

זאב ערבות. זאב היושב במדבר יעשוק נפשותם:

שוקד. ימהר לבוא על עריהם להשחיתם:

כל היוצא מהנה. מן העיירות ההנה:

יטרוף. ע״י אחד מהחיות ההם:

עצמו. חזקו בדבר המרידה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

ערבות. ענינו כמו מדבר וכן במדבר בערבה (דברים א):

ישדדם. ענין עושק הגוף:

נמר. שם חיה מה:

שוקד. ענין מהירות כמו כי שוקד אני (לעיל א):

עצמו. ענין חוזק:

משובותיהם. ענין מרד וסרוב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

על כן אחר שחטאם הוא מצד המרד לא מצד הסכלות, הכם אריה ואחר כך זאב ערבות (הוא היענע) שיוצא על טרפו בערב ודרכו לאכול את הנבלות, ישודדו את אשר הכה האריה, והנמר שדרכו לשקוד אצל הערים לארוב על האנשים שקד על עריהם, והנמשל על שלש פעמים שבא נבוכדנצר עם מחנהו והחריב אותם, וזה בא על כי רבו פשעיהם בכמות ועצמו באיכות כי אינם מצד התאוה רק מצד המרד שעז"א משבותיהם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל