יִרְמְיָהוּ ה׳ · ו׳

עַל כֵּן מֶלֶךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ יִסַק עֲלֵיהוֹן כְּאַרְיָא מֵחוּרְשָׁא וְיִקְטְלִינוּן עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּדֵיבֵי רַמְשָׁא יִבְזוֹזוּנוּן שִׁלְטוֹנִין דַחֲסִינִין כְּנִמְרָא כַמְנִין עַל קִרְוֵיהוֹן כָּל דִיפּוֹק מִנְהוֹן יִתְקְטֵיל אֲרֵי סַגִיאִין מָרְדֵיהוֹן תַּקִיפִין תִּיוּבַתְהוֹן:

על כן. בעבור שאינם רוצים להיות נכנעים למקום לכן מסרם ביד האומות:

הכם אריה מיער. זה משל על האומות:

זאב ערבות. זאב היושב במדבר יעשוק נפשותם:

שוקד. ימהר לבוא על עריהם להשחיתם:

כל היוצא מהנה. מן העיירות ההנה:

יטרוף. ע״י אחד מהחיות ההם:

עצמו. חזקו בדבר המרידה:

ערבות. ענינו כמו מדבר וכן במדבר בערבה (דברים א):

ישדדם. ענין עושק הגוף:

נמר. שם חיה מה:

שוקד. ענין מהירות כמו כי שוקד אני (לעיל א):

עצמו. ענין חוזק:

משובותיהם. ענין מרד וסרוב:

על כן אחר שחטאם הוא מצד המרד לא מצד הסכלות, הכם אריה ואחר כך זאב ערבות (הוא היענע) שיוצא על טרפו בערב ודרכו לאכול את הנבלות, ישודדו את אשר הכה האריה, והנמר שדרכו לשקוד אצל הערים לארוב על האנשים שקד על עריהם, והנמשל על שלש פעמים שבא נבוכדנצר עם מחנהו והחריב אותם, וזה בא על כי רבו פשעיהם בכמות ועצמו באיכות כי אינם מצד התאוה רק מצד המרד שעז"א משבותיהם: