יְהֹוָ֗ה עֵינֶ֘יךָ֮ הֲל֣וֹא לֶאֱמוּנָה֒ הִכִּ֤יתָה אֹתָם֙ וְֽלֹא־חָ֔לוּ כִּלִּיתָ֕ם מֵאֲנ֖וּ קַ֣חַת מוּסָ֑ר חִזְּק֤וּ פְנֵיהֶם֙ מִסֶּ֔לַע מֵאֲנ֖וּ לָשֽׁוּב׃

יְיָ הֲלָא גְלֵי קָדָמָךְ לְאוֹטָבָא לְעָבְדֵי הֵימְנוּתָא רַשִׁיעַיָא אַלְקֵיָתָא יַתְהוֹן וְלָא תָבוּ שֵׁיצֵיתִינוּן סָרִיבוּ לְקַבָּלָא אוּלְפַן אַתְקִיפוּ אַפֵּיהוֹן מִטִינָרָא מְסָרְבִין לְמֵיתַב:

עיניך הלא לאמונה. הוא מאמר הנביא אל מול ה׳ לומר הנה השגחתך בהם הלא היא על דבר המתקיים ולא על דבר בטל שאין בו תועלת:

הכיתה אותם. בהשגחתך הכית אותם למען יווסרו לטוב להם:

ולא חלו. לא נעשו חולים מן ההכאה ר״ל לא הרגישו שבא עליהם לעורר לבם לתשובה:

כליתם. הבאתם קרוב אל הכליון ועכ״ז ממאנים לקחת מוסר:

חזקו פניהם מסלע. הקשו פניהם יותר מן הסלע ר״ל לא נכנעו אבל העיזו פניהם וממאנים לשוב:

עיניך. ר״ל השגחתך:

לאמונה. ענין דבר המתקיים וכן יתד במקום נאמן (ישעיהו כ״ב:כ״ג):

חלו. מלשון חולי:

כליתם. מלשון כליון:

מאנו. מלשון מיאון:

ה', אלה דברי הנביא, (ומפה עד פסוק ז' הוא מאמר מוסגר) הנביא השיב אל ה', הלא מה שאתה מעניש אותם ושולח אותי אליהם עיקר תכליתך הוא שישובו בתשובה ועיקר הקוטב היא האמונה שאם אין מאמינים שאתה המעניש ואתה השולח העונש והשליחות הוא בחנם, וז"ש עיניך הלא הם רק לאמונה רק היא התכלית שאליה תשקפנה עיניך וא"כ ראוי שתבחר באמצעיים להשיג התכלית הזה, כי העונש והתוכחה לא יפעלו מאומה, כי הלא תחלה הכיתה אותם כאשר ייסר איש בנו ולא חלו ולא הרגישו, ואח"ז כליתם בכליון עד שחלו והרגישו, ובכ"ז מאנו קחת מסר (ודומה כמליצה זו בישעיה (מ"ב כ"ה) ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב), גם דברי הנביאים אין מועילים, כי חזקו פניהם מסלע נגדם ומאנו לשוב, אבל בכל זה ואני אמרתי שזה לא בא מצד המרד בזדון רק מצד חסרון ידיעה כי דלים המה ונואלו, כי לא ידעו דרך ה' ר"ל כי לשיכירו שהעונש בא בעבור המרי, וצריך א. שיכירו שחטאו, אבל הם לא ידעו דרך ה' אין יודעים כלל מה היא מצוה ומה היא עבירה, ב. שיכירו שהעונש אינו מקרי רק השגחיי לעומת החטא והם אינם יודעים משפט אלהיהם אין מבינים להבחין שהעונש השגחיי, (וזה מקביל נגד אך דלים הם נואלו שמצד שנואלו אינם יודעים דרך ה', ומצד שדלים הם אין מכירים משפט אלהיהם כי חושבים שדלותם ועניים הסבה להם את כל הרעה), וא"כ אחר שזה בא מצד חסרון ידיעה לא תפעל אצלם לא בעונש ולא בתוכחה, ולכן אמרתי. אלכה לי אל הגדולים כי הם יודעים שני אלה הדברים שהם דרך ה' ומשפט אלהיהם ויודעים שהעונש הוא השגחיי לעומת החטא אבל פה נודע לי כי מרים הוא במרד ובמעל יודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו, כי אך המה הגדולים האלה שברו עול בזדון וזה מקביל נגד דרך ה' ומשפט אלהיהם כי התורה והמצוה שהוא דרך ה' מדמה שהוא כעול על צוארם ושברו אותו ופרקו עולו מעליהם והיסורים והעונשים שהוא משפט אלהיהם מדמה כמוסרות שבהם ועל ידם רצה לאסרם במוסרות הברית נתקו אותם ולא שמו על לב למוסר ה' וענשיו: